אתמול.
אתמול.
אתמול, היו לנו אודישנים של שירה. הם הודיעו לנו רק שלשלום, אז לא ממש התכוננתי. בכל מקרה, אז אנחנו, הבנות, עמדנו בשורה ישרה וכל אחת שרה בתורה.
החברה הכי טובה שלי, שגית, הייתה גם שם. אני אמרתי לה לבוא. בהפסקות אנחנו תמיד שרות ביחד, אז אמרתי לה שהיא חייבת לבוא. בסוף היא הסכימה ואמרה שהיא באה רק בגללי.
כשהיא שרה, אז האישה סימנה וי על השם שלה, אני ראיתי. הייתי שמחה שהיא הצליחה.
באמת.
גם מישל הייתה שם, למרות שהיא לא התכוונה לבוא ויש לה קול צפרדע. היא באה רק כדאי לראות אותנו שרות, בסוף היא לא שרה.
אחריי ששגית שרה זה היה תורי. התקדמתי לבוחנת בביטחון והתחלתי לשיר. באמצע היא עצרה אותי, העירה לי על משהו. זה היה כל כך מביך, רציתי להיעלם לתוך חור באדמה, וידעתי שכולן רצו לצחוק. ואז המשכתי לשיר, ומרוב בושה הסתלקתי משם מהר בלי לראות אם היא סימנה וי על השם שלי.
כשחזרתי לכיתה כבר ידעתי, אני לא אתקבל. היא לא אהבה אותי, אני לא אתקבל. ורציתי לבכות כי אני אוהבת לשיר יותר משגית ויותר מדנה שסימנו להן וי, ואמא כל כך רוצה שאהיה במקהלה, וגם אני. אז אמרתי לשגית שאני לא אתקבל. אז היא אמרה שאין סיכוי שאני לא אתקבל, כי אפילו שהיא לא ראתה אותי שרה היא יודעת שאני מצוינת. אמרתי לה שהבוחנת עצרה אותי באמצע אבל היא התעקשה שאני אהיה, והיא אמרה שאם אני לא היא תצא.
כשהיא אמרה את המילים האלו רציתי לבכות עוד יותר.
ואז אמרתי לה שהיא תישאר גם אם אני לא אתקבל. כי אני יודעת שהיא התקבלה, כל הבנות ראו.
אבל אני לא אתקבל.
אפילו יולי אמרה, שהיא ראתה שהבוחנת אפילו לא כתבה את השם שלי, אבל כולם אמרו לה שכן. אבל מהמבט של הבוחנת אני כבר יודעת, אני לא התקבלתי.
אני לא.
לפחות אני יכולה להתנחם בעובדה שדנה, אליס, ליה, שגית ומישל חושבות שאני שרה יפה ועברתי.
אבל אני יודעת שלא. ואפילו שלרגע אחד לא היה לי אכפת, ושלפעמים שכחתי מזה, אני יודעת שאני עומדת לבכות, במוקדם או מאוחר.
כבר הצהרתי שאני לא אוהבת את יום חמישי? הוא בדיוק כמו יום רביעי, רק עצוב יותר.
אז אתמול לא היה בדיוק היום שלי.
תגובות (2)
וואו, אני כל כך מזדהה עם הסיפור שלך.
אני גם שרה וקרה לי כל כךךך הרבה פעמים שקיבלתי "לא" וכל השאר התקבלו בלי בעיה.
אני מכירה את ההרגשה, זה משפיל.
באותו הרגע הרגשתי האדם הכי קטן בעולם, הרגשתי ממש שום דבר..
אבל תכלס? אנחנו לא עושים אומנות כדי שהחברה תאהב אותה, אנחנו עושים אומנות כי אנחנו אוהבים אותה.
אנחנו מביעים את עצמנו בדרך הזו, ומי שלא מקבל את זה, זו כבר בעיה שלו.
אני מאמינה שאת מוכשרת, ואני עוד יותר מאמינה שאת לא צריכה להקשיב לשיט של "בוחנת", לפעמים הן לא יודעות מה הן עושות.
או שהן מחפשות סגנון קול שונה משלך ולכן לא נבחרת, וזה בסדר גמור.
כל אחד מציג משהו ייחודי השייך לו, ובדיוק ככה קולך.
אז גם אם קבלת "לא", זה לא אומר שאת צריכה לוותר על מה שעושה לך טוב.
היה לי ועדיין קשה לי ליישם את זה, אבל זה בהחלט משתלם ואפשרי.
אני מאמינה בך שתגיעי רחוק ילדה(:
קודם כל תודה רבה רבה! ריגשת אותי.
אני לא מוותרת אך פעם, גם אם אני לא אתקבל יש הרבה דברים שאוכל לעשות כדאי להמשיך בדרך שלי עם מה שאני אוהבת. פשוט ההרגשה שהרגשתי אתמול הייתה באמת נוראית, ואני לא אגיד מה הבוחנת אמרה כי זה היה משפיל מאוד בשבילי. כמו שאמרת, זה הרגיש כאיל אני לא שווה כלום, וזה לא נעים. אבל זה ממש לא יעצור אותי.
תודה לך:)