"אתה יכול, כי אתה כזה חכם".
מאז שאני קטן היה לי פוטנציאל.
נראה לי שהמשפט הכי לא חינוכי שקיים הוא "אתה כל כך חכם אתה יכול יותר, אתה יכול להוביל את הכיתה הזו, בשנייה אתה יכול לקבל מאה…וכו'.
בתור ילד, ואני מניח שכך כל הילדים, עניין אותי הכבוד העצמי שלי, ויטמינים לביטחון העצמי שלי, ומחמאות.
ילד, בדרך הבריאה יותר, קוטף את המחמאות האלו לאחר שעמל ועבד והגיע לתוצאות, אך אני, כמו עוד הרבה ילדים אחרים, לא הייתי צריך לעבוד קשה בשביל לקבל מחמאות, הייתי צריך מידי פעם להוכיח שאני חכם ואז לנפוש, לנוח, להבריז ולעשות מה שהתחשק לי, וכרגיל, לאחר מכן פנה אלי המורה התורן ואמר לי את המילים הבאות שהסבו לי כמות מספקת של ביטחון עצמי גאווה וכבוד: "אתה כל כך מוכשר, אתה יכול כל כך הרבה יותר, מה שלוקח לכולם יום שלם אתה עושה בדקה,עם טיפה מאמץ אתה יכול להוביל את הכיתה הזו, אתה כבר מוביל את הכיתה, אני רק מבקש שתוביל אותם למקומות טובים".
או אז הגאווה והכבוד מילאו את ראשי, ולא עניין אותי עוד להיות טוב או רע, כי את הכבוד שלי כבר קיבלתי, הביטחון העצמי כבר מילא אותי ולא הייתי צריך לעבוד קשה בשבילו.
ולכן היום אני לא יודע לעבוד כדי לרכוש את הכבוד והגאווה, ולאף אחד לא אכפת אם אני חכם או לא, אנשים רוצים תוצאות, מנהלי עבודה רוצים לקטוף פרות שהתרגלתי לא לספק.
יש לי שק שאני גורר איתי לכל מקום כדי להתמודד, שק תירוצים מלא עד שפתו, תירוצים שאנשים טובים מתייחסים אליהם מתוך טוב לב ורחמנות, ואנשים פחות טובים שזורקים לי אותם חזרה לפנים, מכוונים אותם כך שהצד הכואב יפגע בי והוא כואב.
לו רק היו אומרים לי שהכבוד הנכסף, נרכש לאחר עמל.
אילו אמרו לנו, היינו היום כולנו, הילדים האבודים, האנשים העובדים, מנהלי הייטק, בעלי משרדים, שהרי אנו "חכמים ויכולים כל כך הרבה יותר".
תגובות (5)
וואו! נכון מאוד! כל הכבוד! בול
(אוליב) סליחה ש לא קראתי את הסיפור אבל אני בכול זאת ברוב חוצפתי ארצה להגיד משהו זה לאוליב. אוליב תפסיקי בבקשה להחליף תמונות זה מבלבל. אני עד עכשיו לא שמתי לב שזה את. וחיפשתי אותך באתר כי רציתי להגיד לך משהו אבל לא ראיתי אותך כבר מיום חמישי או שישי. בקשה תעני לי במייל זה בקשר לסיפור
מהסיפורים שלך אתה נשמע כמו מישהו שמבולבל לגמרי לגבי החיים שלו, כאילו מישהו מחזיק אותך בכוח בתוך מסגרת ולמרות שנוח לך במסגרת הזאת אתה עדין רוצה לראות מה יש מעבר (הכוונה שלי היא לאו דוקא למסגרת הדתית).
אני לא יודעת כמה זה יעזור לך מה שאני אגיד אבל לפי מה שלי נראה אתה נמצא במצב הרבה יותר טוב מרוב האנשים בעולם הזה-אפילו מהמבוגרים שכבר חוו כמה דברים בחיים. אתה מודע למצב שלך בדיוק כמו שהוא ובמובן מסוים אתה מקבל אותו- ונכון שהמצב שלך לא טוב אבל הוא גם לא רע כי במצבים בתכלס אין טוב או רע- יש את התחושות שמלוות איתם והתחושות יכולות להיות טובות או רעות. וזה לא משנה מה היית רוצה שיקרה במקום או איך היית רוצה שהדברים יסתדרו- אין לך הרבה ברירה חוץ מלהמשיך הלאה ולהישתמש בכל מה שעברת ובכל מה שאתה חושב כהשראה (שזה בעצם מה שאתה עושה)- הרצון לקבל עוד (יותר) מהחיים הוא מובן ותתפלא לא להרבה מהאנשים יש את הרצון הזה ואלו שיש לא בדיוק יודעים מה לעשות איתו. לי אישית נראה שאתה מקטר על היותך פוטנציאל לא ממומש- הבעיה היא שאתה לא באמת פוטנציאל לא ממומש אתה סתם חי עם ההרגשה הזאת וזה עוד לא מאוחר לשנות את הדברים שגורמים לך להרגיש ככה.
בכל מקרה, מקווה שלא נעלבת (זה ממש לא נועד להעליב) וגם אם כן אני עדין אמשיך לעקוב אחרי בסיפורים שלך כי אני מאוד אוהבת את צורת הכתיבה והדברים עליהם אתה כותב ^^
חחח לא נעלבתי וממש אהבתי את התגובה, את צודקת ברובה.
הבעיה העיקרית שלי היא, שאני מודע ליכולותיי ואני מסתפק בכך שלו הייתי רוצה הייתי מצליח,שזה בעיקר מה שמעקב אותי מלהגיע עוד יותר רחוק ממה שכבר הגעתי.
מעכב*