אתה באמת פה בשבילי?

"איזו יפה את","החיוך של ממיס","איזו חכמה את!".
יש לי הרבה חברים. כולם רוצים בהצלחה שלי. כולם דואגים לי ואוהבים אותי.
אבל למה אני מרגישה לבד?
למה אני מרגישה כאילו לא משנה כמה חברים יהיו לי, אני תמיד אהיה לבד.
לא משנה כמה אני אדבר על הבעיה שלי, התשובה היחידה שאקבל, תמיד תהיה "זה באמת כלום, את תתגברי על זה"
אם זה באמת היה "כלום", לא הייתי פונה לעזרה.
לא הייתי משתפת.

למה תמיד כשמישהו מפחד, עצוב או אפילו מאוכזב, הוא לא נותן לאף אחד לעזור לו?
כי הוא מפחד שיחשבו שהוא חלש?
שהוא בכיין?
הרי זה לא בריא לשמור בבטן, נכון?

אני לא משתפת לא כי אני מפחדת מהתגובה. אני לא משתפת כי איבדתי כל תקווה שהייתה לי. אני לא משתפת כי אני פשוט מרגישה שאף אחד לא מבין אותי יותר טוב מעצמי.