אשליה
לפעמים אני רוצה להתחבא מתחת לשמיכה ולא לצאת לעולם. לפעמים אני רוצה לחיות בדימיון, שבו הכל בסדר, שבו אני מרגיש טוב עם מי שאני, שזה בסדר להיות כישלון חברתי. עולם שבו שקט הוא עוצמה, שבו אני עצומה, כל יכולה, ומשיגה כל שאיפה.
לפעמים אני לא רוצה לקום למציאות השחורה, שאומרת: "את בקושי עובדת ואיח לך חיים. את כישלון כך או כך. תתמודי."
לפעמים, רק לפעמים, אני מנסה להפוך את המציאות לדימיון. אבל מהר מאוד ייאוש תוקף, הכל מתחרבש ואני חוזרת לדמיין.
אני מתפרקת לחתיכות קטנות, תחת האשליה שאני משפרת את עצמי.
מי אני בכלל?
מה אני רוצה מעצמי? מה אני עושה לעצמי?
מה נסגר איתי?
תגובות (1)
אהבתי מאוד את הכנות.
נשארתי עם הרבה שאלות…
ואולי זה מה שיפה בכתיבה הזו, שהיא לא עושה הנחות ולא מגלה מול מה את מתמודדת.
מעניין אותי האם זו אכן המציאות שאומרת לך שאת כשלון, או איזו מחשבה עגומה שמתרוצצת לך בראש.