"ארץ נהדרת"

אחרי כמה ימי שבת סוערים וקרים הגיע סוף סוף יום שבת יפה. אילנה החליטה לצעוד, פנתה למסלול המוכר לה זה שנים. צעדה ופתאום — מצאה את עצמה על המדרכה, פניה כוסו בדם והיא שמעה צעקות אמבולנס אמבולנס, ניסתה לקום ולקנח את פניה והנה בא בחור צעיר וחביב, עזר לה לקום והוביל אותה לבית הוריו השוכן קרוב. להפתעתה אילנה הכירה את בעלת הבית– כמה שהעולם קטן. הבחור הושיט לה עזרה ראשונה והוריו הביאו לאילנה מטליות עם מי קרח. שהוטב לאילנה הבחור הסיע אותה לביתה. אמרה להם אילנה: בעולם שאדם לאדם זאב ,היה נחמד לראות שישנם בני אדם טובחם ומוכנים לעזור מכל הלב. אילנה התאוששה וחזרה לפעילויות שלה לפי יכולתה. אבל עוד לא הלכה להפגין עם כל כאב הלב שלה מן ה"בחירות" המוצלחות האלה. היא דואגת מה יהיה בעתיד ומה יעלה בגורל הדורות הבאים? כולל נכדיה כמובן. וזה טורד את מנוחתה. איל כל מה שרע השתלט על כל מה שהיה טוב. ארץ ישראל היפה נעלמה כליל וחבל חבל. איש לא מאמין בכלום וחוסר האמון ממש מוחלט.
באחד הימים נסעה אילנה באוטובוס ושכנתה לספסל אמרה: "זה כל כך נורא, הכל מלא באלימות ואני כל כך דואגת מה יהיה? וממש פוחדת. למה הכול כל כך רע?? והמשיכה "יכולתי לתקף לך את הכרטיס שלך , לא היית צריכה לקום. אילנה ענתה : גם אני פוחדת ולכן צר לי שהטרחתי אותך וקמתי בכדי לתקף את הכרטיס.