ארוחת בוקר אנגלית

״נועם!״
היא הסתובבה אליי. היא עמדה מחוץ לאולם החתונה הרועש, משחקת עם בת הדודה הקטנה שלה. ״מה?״ הא ענתה וחייכה.
״אני הולכת,״ חיבקתי אותה. ״אני עולה לישון.״
״לישון?!״
״כן,״ אמרתי. ״אנחנו במלון כאן.״
״אוי, אלוהים!״ היא אמרה. ״איזה כיף לכם!״
״כן, אני מניחה,״ חייכתי בביישנות. ״טוב, אז נתראה מתישהו.״
״בקרוב,״ היא קרצה אליי, והלכתי.

בבוקר התעוררתי בתוך מיטת בית המלון. המנורה שלידי הייתה דלוקה. שלושת השעונים שהיו שם- בטלוויזיה, על השולחן ובמזגן- הראו על השעה 06:56.
״מוקדם,״ מלמלתי וקמתי. לבשתי את הפיג׳מה הסופר-חמה והסופר-ורודה שלי, שדודה שלי קנתה לי. היא זו שהתחתנה אתמול, בבית המלון. סבא שלי ניצל את ההזדמנות והזמין אותנו, את המשפחות של הילדים שלו, לישון כאן. זאת אומרת שהוא מימן את הלינה של 4 המשפחות- האחים של אימא שלי והיא. סבא וסבתא שלי עשירים, ולכן היה להם את הכסף לעשות זאת. לא הזכרתי גם, שהוא משפץ את המלון הזה- הילטון, שבתל אביב. אז יש לו פרוטקציות.
״אורי?״ קול הקיץ אותי מהרהוריי.
ראיתי את אח שלי, אלעד, מרים את ראשו מתוך השמיכה הלבנה שכיסתה את ראשו. ״חשבתי שישנת במיטה הקטנה. אבל נועם ישנה שם.״
״מה?! נועם ישנה כאן הלילה?״
״כנראה,״ אלעד משך בכתפיו.
״מגניב!״
״טוב. בסדר״ הוא אמר וקם לצחצח שיניים. ״תדליקי את הטלוויזיה,״ אמר.
״לא יכולה,״ חייכתי. ״זה יעיר את נועם.״
הוא פלט נשיפה חסרת סבלנות ושטף את המברשת שלו. ״היא בדרך כלל לא ישנה כל כך הרבה,״ אמרתי בקול.
״אולי היא הלכה לישון באחת או משהו,״ אמר אלעד.
התיישבת על המיטה שוב, שוקעת במחשבות. נועם יודעת לשמוח. למרות שהיא קטנה ממני בשנה היא תמיד אומרת לי לבוא לרקוד איתה בחתונות וכאלה. אני לא טיפוס של זה, אבל לא משנה. אני תמיד מעריכה אותה על זה, כי אבא שלה מת. בגיל 6 האחים שלה שיחקו איתו כדורגל, הכדור פגע לו בפנים והוא הלך לנוח, ולא קם. אימא שלי סיפרה לי את זה לפני 3 חודשים.נועם היא בערך הבן אדם האחרון שהייתי חושבת עליו משהו כזה.
״ממ?״ הראש שלה הציץ מהמיטה.
״קמת!״ אמרתי. ״איזה כיף שישנת כאן!״
היא חייכה. ״נכון, רציתי. ההורים שלך לקחו אותי למעלה וישנתי על המיטה הזו.״
״הייתי מתחלפת איתך,״ הזעפתי פנים. ״המיטה הזו קשה כמו אבן.״
״לא נכון!״ היא הרגיעה אותי. ״הכל היה בסדר.״
לפתע אבא שלי נכנס לחדר. סבא שלי קנה לנו חדר כפול במלון, 417-419. יש 2 דלתות שמפרידות בין החדרים למקרה שהם לא מחוברים, או משהו כזה. אז חדר אחד שייך לאח שלי ולי והחדר השני- להוריי ולאחי הצעיר.
״תשמרו על עידן,״ הוא אמר והגיש לי את האח התינוק הזעוף שלי. ״אני הולך להתקלח.״

בשעה 09:30 יצאנו, סוף-סוף, לאכול. סבא שלי רצה שנאכל ביחד, ולכן אימא שלי התעקשה שנישאר בחדר עד השעה שהוא ביקש לרדת.
״הם לא כאן!״ קראתי. ״לעזאזל!״
״אורי,״ הרגיעה אותי אימא. ״הם עוד שנייה באים. עוד מעט נאכל.״
״אני רעבה עכשיו,״ רקדתי ברגליי. ״הם לא יכולים להזדרז?״
״לא,״ אמרה אמי והזעיפה את פניה.
״משפחה אדיוטיות.״ אמרתי והפניתי לה את גבי. נועם ואלעד הסתכלו על בובות ברווז שהוצגו לראווה באחת החנויות.
״שלום!״ אמרה סבתא שלי, לבושה בהידור, יורדת למטה ביחד עם סבא שלי. ״אוכלים או מה?׳
״זה גם מה שאני שאלתי,״ התעצבנתי שוב.
תוך כמה דקות ירדו למטה המשפחות האחרות, ונכנסנו לחדר האוכל.
היו שם אינספור סוגים של מאכלים: סלמון, סלטים, עוגות, חביתות, גבינות, תה, שוקו, קפה, אספרסו, מיץ אשכוליות, 4 סוגים של קורנפלקס, ריבה, לחם, לחמניות, דייסת קוואקר ועוד המון מאכלים ששכחתי כבר.
״וואו!״ אמרה נועם והעמיסה על הצלחת שלה מנה של סלט פירות.
אחרי שלקחתי גם אני מעט מכל דבר, התיישבתי לשולחן והתחלתי לאכול. ״זו ארוחה בסגנון אנגלי,״ אמרתי אחרי שהעפתי מבט על הסלומון, הגבינה, הקרקרים, הריבה והתה עם החלב.
״מעולה!״ אמר אלעד ונגס בחביתה שלו. מלצרית עברה בסביבה. ״אפשר לקבל תה?״ שאלתי והיא הנהנה. תוך כמה דקות היא הביאה לי ספל עם תה בטעם פירות יער.
טעמתי קצת וכמעט הקאתי. ״איכס!״ אמרתי. ״אין פה כמעט סוכר!״
טעמתי את הסלומון, ושוב נגעלתי. שאר הדברים היו טעימים, לפחות, בעיקר הקרקרים עם ריבת המשמש. המשפחה שלי צחקה, דיברה בעיקר על החתונה אתמול ושהבעל של דודתי כזה מקסים. חייכתי אליהם בחזרה ותמיד כשהלכתי לקחת משהו, מהשולחנות, לקחתי איתי את אלעד, נועם, אימא או אבא. אין כמו משפחה. הבנתי את זה בזכות נועם. ושום ארוחת בוקר אנגלית לא שווה את הריבים שלנו.