ילדה ונוצה.

ילדה צעירה. שוכבת למרגלות ההר. עינהה עוקבות אחר העננים. רוח מלטפת את פניהה, ומחליקה בעדינות על אפה הקטן. עינהה ערות לרוח המשחקת בעננים. הרוח יוצרת גלים בעשב שלרגליהה ושערה מתפרעה ברוח הנעימה. ציפורים שרות, ונמלים צועדות בשיירה. עלה קטן נוחת על אפה, והיא נושפת אותו ומצחקקת. הרוח שורקת ומשקשקת בעלי בעצים. עלי כותרת מרקדים ברוח ועלים מתנודדים בקצבה. השמש מסנוורת והילדה מעיפה את שיערה לפניהה. הילדה נרדמת לה, לאחר צוהריים חמים. כשהיא קמה. היא מתרוממת, ויוצאת לטיול. בין קוצים, דרדרים, שיחים, פרחים, עצי אלון ענקיים. וחוזרת לצלע הגבעה שטופת השמש. נשכבת בידיים פרושות וצוחקת. שואפת את האוויר הצח לראותיהה. שיערה הבלונדיני משטולל ברוח והעשב נע גלים גלים. אי שם, בין עצים רועות הפרות בשלווה וגועות געיות עליזות. עיזים מפזזות ולועסות עשב בקרבת מקום. נוצה קטנה, מרחפת מעל פני הילדה, וממשיכה במורד הגבעה. הילדה קמה, ורודפת אחרי הנוצה. לעיתים נופלת, ונפצעת. עד אשר היא תופסת אותה. במבט מלא אושר, היא רצה לביתה.
ומי זאת הילדה הזאת?
זאת, לא אחרת מאשר,
אני.