אני

"מה הפחד הכי גדול שלך"? היא שאלה,
"אני לא יודעת" עניתי.
ידעתי, מאז ומתמיד פחדתי שלא יאהבו אותי, פחדתי מלהיחשף.
מלספר מה באמת חוויתי, מה עובר לי בראש, מה אני מרגישה.
אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שהייתי כנה, לא כנה-דוגרית, כנה עם עצמי.
זה נורא לחשוב פעמיים לפני כל מילה שאני אומרת.
אבל ככה אני רגילה.
היא ממשיכה לדבר ושואלת שאלות, מבחינתי חודרניות, אבל בעיני כל אחד אחר די לגיטימיות.
ואני קוראת אותה, אני רואה בפנים שלה שהיא רואה אותי, לא מסתכלת, רואה.
היא לגמרי לא מסתפקת מהתשובות שלי, ובצדק, אני לא יודעת להיות כנה.
אני מגלגלת עוד סיגריה והיד רועדת. הידיים רועדות, ואני לא מיישירה מבט, ואני מתכווצת, ואני כנה. יותר מתמיד.
"את באמת מתכוונת לחיות את כל החיים שלך ככה"?