אני שונאת אותך

אני יודעת שהבטחתי לך.. הבטחתי לא להישבר, לא לבכות, לא לצעוק, לא לדבר. הבטחתי לחייך, לצחוק, להיות חזקה..
אני יודעת שהבטחתי אבל.. אבל אתה כבר לא כאן.
למה שאני אהיה חזקה אם אני יודעת שהיית חלש ונשברת?
למה שאני אקיים את ההבטחה שלי אם אתה הסיבה לייאוש?
כבר חצי שנה עברה ואני עדיין יושבת בבית שלך, בחדר שלך על המיטה שלך, למרות שאני לא רצויה שם, ובוהה בקירות, מחפשת את הריח שלך, מסתכלת בתמונות ישנות..
חצי שנה עברה ואני עדיין מחייגת לנייד שלך כל לילה.. לשמוע את הקול שלך במשיבון, לומר לך לילה טוב,ולדעת שלעולם לא תשמע את ההודעה.
אני שונאת אותך.
אני שונאת את החיוך שאני כל כך מתגעגעת אליו.
אני שונאת את העיניים שכבר לא מביטות בי.
אני שונאת את החיבוק שלא ארגיש עוד לעולם.
אני שונאת את הקול שאני לא אשמע עוד אף פעם.
אני שונאת את זה שאני כל כך כועסת עלייך..
אני שונאת לשנוא אותך!
אבל זה אשמתך! ואני שונאת אותך על זה!!
אבל אני אוהבת אותך עד כאב, וכל כך מתגעגעת.
חלק ממני מת איתך, בתנועה אחת, עיניין של שנייה, רגע אחד של יאוש, רגע שבור.
לדעת שברגע אחד של חולשה וויתרת על הכל, וויתרת על החיים, על העבר, על ההווה, על העתיד, וויתרת על המשפחה שלך , על החברים, וויתרת עליי.
לדעת שחיבוק אחד, מילה אחת, אם רק הייתי איתך, אולי היית פה, וזה הורג אותי.
אז אל תכעס עליי שנשברתי, אל תכעס על שבכיתי וצעקתי ודיברתי, אל תכעס על הצחוק שלא נשמע וחיוך שלא נראה..