שונאת אותך.

אני שונאת אותך.
אני שונאת את הקול, ההליכה והצחוק המגושם והלא שגרתי שלך.
אני שונאת את הפוני הזה שלך שאת תמיד מסדרת כל פעם בצורה אחרת וכל כך מגוחחת, שונאת את הציפורנים שלך שכל אחת בגודל שונה ובצורה אחרת.
אני שונאת את זה שאת תמיד מנסה לחכות אותי, את הדיבור, ההתנהגות והבגדים שלי וכמובן את הדרך שבה אני מורחת את הצללית על העיניים.
שונאת את זה שאת תמיד מתגוננת.
שונאת כל כך שונאת את הקיצוניות שבך, הדרך שבה את כל כך משוחררת ועם זאת ממש לא זורמת, שונאת אז זה שאת צוחקת מכל דבר ועם זאת בנאדם שלילי ולא נעים במיוחד.
אני שונאת את הרגעים שבהם אני צריכה לרסן את עצמי לא להחטיף לך אגרוף.
שונאת את החולצה הפרחונית שלך, שונאת את הגלגולי עיניים שלך, שונאת את זה שאת לא נותנת לדברים צ׳אנס.
אני שונאת אותך.
אני שונאת אותך כי הוא אהב אותך ולא אותי.
אבל הכי אני שונאת אותך בגלל שאני מרגישה כל כך מגעיל שאני שונאת מישהו כל כך.