אני שווה יותר

עוצמת עיניי, מרגישה על רכבת הרים,
מצד אחד אני צוחקת כי היא עושה לי פרפרים בבטן
מצד שני היא מסחררת אותי עד הקאה.
אתה הרכבת שלי,
לא ברור מי זה "אתה".
לכולן יש את ה"אתה" שלהן, אבל אני .. אני עסוקה בלקנא, לעמוד מהצד ולהסתכל בעיניים קטנות על האהבה שהייתי רוצה שתהיה לי.
אני רוצה אותו כאן ועכשיו, לעיתים בלי דינמיקה ריגשית, רוצה לנשק, רוצה יותר.
בסופו של דבר, אחרי שנה של אחד ועוד אחד ועוד אחד, גופי ריק, מלא ברגשות אשם עצמיות שנאספו במשך כל כך הרבה זמן והגיחו בשניה, במכה חזקה.
אני רוצה את האחד שלי, שיכיר בי כיותר מסתם סטוץ חולף. אני רוצה קשר לפי הספר, כמו בסרטים רק תוציאו את הקיטשיות המגעילה. אני רוצה את זה כואב, אני רוצה את זה רציני.
חרשתי כבר את כל האיזור ומעבר לו. לחברות אין יותר את מי להכיר לי. אני קשה, אבל לא יותר מידי בררנית. מסתפקת במועט ואולי זה מה שצריך להיפסק. אני שווה יותר!! יותר מסטוציונרים, יותר מאלכוהול, יותר מסיגריות מסריחות, יותר מהתחזויות למישהי שאני לא, תרצה אותי כמו שאני או שלא תרצה בכלל!! הביטחון בשמיים אבל הדימוי העצמי מיתחת לקרקעית. והנה, הגיע הזמן להרים את הראש מעל למפלס המים.