אני רק רוצה שתקראו

היי, אני "יוקי".
אני בת 16 וקוראים לי עדי.
(איזה מזל שהשם שלי כל כך מפורסם, אין בעיה לכתוב אותו באינטרנט).
אני כותבת מכיתה ב'.
אם כי הסיפורים שלי עד כיתה ז` היו בלתי קראים ומפרכים עד ייאוש.
מאז כיתה ו אני ממציאה סיפור חדש בראש כל שנה, אבל עד עכשיו התחלתי רק את "אני לא מת" ואת ליאנדרו שכתוב כל כך רע שלא נעים לי להסתכל על זה בעצמי.
אני בוחרת לספר לכם מה עבר עלי כשהמצאתי. את: "אני לא מת"
בדרך כלל ההיתי משתעשת ברעיון חצי יום, יום, לא יותר. וחוזרת לסיפור של ליאנדרו.
אבל כשהמצאתי לראשונה את שחר הוא לא יצא לי מהראש יותר משלוש ימים.
בהתחלה פחדתי והרגשתי כאילו אני לא שולטת בעצמי, רצתי לחזור לליאנדרו, ולשלוט בדבר היחיד ששלטתי אז, בדימיון.
אבל אז…
התחלתי לנסות לכתוב אותו. מחברות על מחברות משורבטות במעמץ, מלאות שגיות קשות, ניזנחו לבסוף לטובת ליאנדרו.
כבר האמנתי שאני לא יחזור יותר "לאני לא מת". אבל השנה…
חברה שלי קראה את הטיוטה האחרונה שכתבתי, ועודדה אותי להמשיך.
בעקוות התערבותה התחלתי לשתף את חברותי לחדר בסיפור המתרקם.
אני מקווה, שהאתר הזה יתן לי תמיכה להמשיך ולסים את הסיפור הזה כמו שחלמתי מאז כיתה וי
יוקי