אני רוצה

לפעמים אני רוצה לחיות.
לפעמים אני רצה לקוות, ולהאמין, ולרצות באמת, בכל הלב. איך זה מרגיש כשרוצים בכל הלב? אני רוצה לדעת.
אני רוצה גם לדעת איך אפשר ליפול, וליפול, וליפול עוד פעם. ואז לקום, ולקום, ושוב להתרומם. ולא רק כי חייבים. אלא כי מרגישים שאפשר. שיש לנו את הכוחות להתמודד עכשיו.
אני רוצה להיות, לחיות את החיים, ולא את אלה שאמורים להיות לי, אלא את אלה שיצרתי לעצמי. גם אם אני לא יודעת איך עושים את זה.
אני רוצה ללמוד את כל מה שאפשר ללמוד. לא בשביל המקצועות, או כדי להיחשב חכמה. אני רוצה להרגיש שהבנתי את העולם. שמצאתי את המהות של בני האדם, את התכלית של כל אחד ואחד.
אני רוצה לשכב על החול, כשיש רוח חמימה והגלים מלחכים על החול, בלי לתת למוחי להרוס את הרגע. בלי להגיד לעצמי מה לא בסדר, ומה צריך להשתנות, ואיפה טעיתי בעבר.
כי העבר כבר עבר. הוא כבר לא כאן. ואין סיבה שאתן לו להשתלט עליי, גם אם אני מרגישה בנוכחותו.
אני רוצה להיחשב. אני רוצה להיות אני, ורק אני, ושזה יהיה מספיק לעולם ולי. אני רוצה לעשות יותר מרק לתפקד. אני רוצה לחיות את הרגע בלי לחשוב מה הרגע הזה עלול לעלות לי.
אני רוצה, ורוצה, ולפעמים אני חושבת שאני רוצה יותר מידי. אני רוצה כל כך הרבה, שמידי פעם אני מניחה לעצמי להרגיע את הציפיות, כדי שלא יהפכו לגל גדול ויציפו אותי.
אני רוצה. ואולי אני רוצה יותר מידי, אבל אני כל כך שמחה שהצלחתי לרצות.
ובסופו של יום, זה כל מה שחשוב.