אני רוצה להיות מישהי אחרת!!!
מה אם יום אחד הייתם מתעוררים ומגלים שבא לכם להיות מישהו אחר? אישיות אחרת עם סיפור אחר? קרה לכם? לי קרה. אתם מוזמנים לקרוא, מצפה לתגובות בבקשה ^_^
פרק 1- בוקר…
התעוררתי בבוקר. במצב רוח מעט מסוחרר. אני הסתכלתי על עצמי במראה. ראיתי את השיער שלי. השיער הבלונדיני שלי. כולם אמרו לי שהוא ממש יפה. ואני ידעתי ככה, כי היו לו גוונים חומים ושטנים שמשחקים עם שערי ונוצצים בקרני השמש. פתאום נזכרתי באתמול. והשמעתי אנחה קלה שאני לא יודעת מאיפה היא בקעה, בדרך כלל אני לא משמיעה אנחות כי אני לא רוצה שיחשבו שקשה לי או שאני ילדה מסכנה. אבל משהו באנחה היה ממש ברור, כאילו כל מי שישמע את האנחה ידע בדיוק למה השמעתי אותה. נגעתי בקצות אצבעותיי הארוכות בקצוות השיער השרופים. "אני חזקה, אני יודעת" אמרתי לעצמי "אבל איך שהוא תמיד משפיעות עליי תגובות."
ואז עברתי לאתמול. מה היה אתמול. איך ירון (שם בדוי) קרא לי "בלונדינית מטומטמת!" ואני הרבה יותר חכמה ממנו. וזה כואב. כי ירון תמיד מציק לי לא משנה איך, הוא קורא לי "סתומה, מטומטמת, מכוערת, טיפשה, מפגרת." ועוד בחברת ילדים. הוא מקובל, כי כולם התחילו לקרוא לי כך. וזה מוריד לי את הביטחון העצמי שבניתי לבד! לגמרי לבד!
ואתמול היה ל"ג בעומר, חג שאני מאד אוהבת. וכשבאתי עם חברתי ואחיה הקטן למגרש ששם אספנו את הקרשים ישר ירון ו"שפוטיו" קיללו אותנו וזרקו עלינו קרשים. וגם זה כואב, יש לי פס כחול בברך, מהקרש…
אני החלטתי ללכת אליו ולדרוש סליחה. כמובן שהיא הגיעה. אבל לא מרצון, אלא בגלל שכמעט צרחתי את נשמתי שיבקש סליחה. זה לא ממש עזר לי אבל זה נתן מעט כבוד לנושא.
אני הסתכלתי על החתך במראה. "אני רוצה להיות מישהי אחרת", אמרתי והשמעתי אנחה..
תגובות (2)
את מדהימה כמו שאת, אין לך שום סיבה לרצות להיות מישהי אחרת! להפך, הוא צריך להתבייש ולרצות להיות מישהו אחר. אנחנו בעולם דפוק, זה הכל. תיהי גאה בעצמך, תאהבי את עצמך. אגב, הכתיבה ממש יפה! :)
תודה =]