אני צריך אותך

אנחנו ישבנו על הנדנדות הישנות, אותן הנדנדות שעליהן ישבנו לפני שנים כשלראשונה הכרנו. ניסיתי להרכיב משפט שיסביר את הרגשות שלי ולאחר מספר שניות של שקט מחריד הצלחתי להוציא את המילים מהפה שלי,
סיפרתי לו על כמה שקשה לי, סיפרתי לו על זה שאני שבור וכואב לי כל כך.
סיפרתי לו שהייתי בטוח שהוא זה שיעמוד לצידי כשיהיה לי כואב אך הוא לא היה שם, סיפרתי לו כמה שאני מאוכזב ממנו.
הוא ישב שם ושתק, עיניו היו מושפלות לרצפה והדבר היחידי שגרם לדממה לפסוק הייתה החריקה של הנדנדה שלו.
החלטתי לשבור את השתיקה ולהגיד לו עוד דבר אחד קטן, ממש רגע לפני ששנינו נכחיש את השיחה הזו,
סיפרתי לו שבזמן האחרון אני משחק דמות,
סיפרתי לו שאני משחק דמות כדי לא להיכנס לדיכאון עמוק שלאחר מכן לא אוכל לצאת ממנו.
עבר יותר משבוע מאז אותה השיחה ואנחנו עדיין מכחישים אותה,
לפעמים כשקשה לי אני פשוט רוצה לצעוק כדי שישים לב,
אני רוצה שהוא יראה כשכואב לי כי הוא בין האנשים היחידים שמצליחים לגרום לי לחייך ללא להיכנס לשום דמות.
אני צועק כאן, אבל הוא עדיין לא שומע,
מתי תשמע אותי?
מתי תבוא ותציל אותי מהעולם הדיכאוני הזה שאני נמצא בו?
אני צריך אותך,
אני צריך את החבר הכי טוב שלי.