אני פשוט אידיוטית

או ישקד, בהחלט אפשר לומר שאנחנו דומות… אמנם לא בשירה, אבל כן בשאר הדברים (כן, גם באחות)
אבל היי, זה לא אומר שאת פחות טובה.
אני אמנם לא ממש יודעת מה להגיד כדי לעזור (כי את נשמעת עצובה ומתוסכלת) אבל תנסי שלא להמעיט בערכך. הכי חשוב שאת יודעת למה את מסוגלת, ואם אנשים אחרים לא רואים את זה ולא מבינים שאת יכולה, אז כנראה נפל להם בורג…

אני לא אפסיק לומר את זה, כי זה נכון – תאומות שהופרדו בלידתם.
אני מרגישה שאני כבר לא שווה כלום, פשוט כלום.
אני ממש לא הולכת לחתוך את עצמי או להתאבד, את יכולה להיות רגועה בקטע הזה, אבל אני מרגישה התחתית של התחתית, אני מרגישה כמו הניצבים האלה בסרטים, שאני רק תפאורה.
ואולי זה באמת מה שאני, רק תפאורה.

היי פייב ~

שקד, אפשר תמיד להרגיש מתוסכל מכל סיבה שהיא. כולם מרגישים ככה.
אני בטוחה שיש דברים (ובטח רבים) שאת טובה בהם. תנסי להסתכל עליהם כשאת חושבת שאת "אידיוטית" כי את לא.

לדעתי, את מרגישה לא מוכשרת בגלל שאת מצפה מעצמך ליותר מדי. את צריכה להתרכז בלעשות מה שאת טובה בו ולא מה שמצופה ממך. לכול אחד יש דבר בו הוא מוכשר, אין דבר כזה "לא מוכשר". את רק צריכה להבין מה הכשרון שלך וליישם אותו.
אל תעשי מה שדורשים ממך, אל תעשי מה שחברות שלך אומרות לך שאת טובה בו, וגם אל תעשי מה שאת חושבת שאת אוהבת, כי בכול המקרים האלה את תמשיכי להרגיש שאת לא עומדת בציפיות. תשקיעי רק במה שאת יודעת שאת טובה בו (ובשביל לגלות מה זה את צריכה לבחון את עצמך ולהבין מה הכישורים שלך). אז תמצאי את מקומך ותוכלי להתעלות באמת, אבל אין טעם בלהשקיע בכמה תחומים שלא לגמרי מתאימים לך ולצפות להצלחה מלאה.
כמובן שאני לא אומר לך לעזוב עכשיו את השירה ואת הלימודים, אלא "לקחת אותם בעירבון מוגבל" (אם את רואה שהם לא לגמרי מתאימים לכישורייך), ובאותו הזמן להשקיע את עצמך במה שאת יודעת שהוא היעוד שלך ובמה שמשרת את השגת יעוד זה.
ולגבי זה ששלוש שנים את מדמיינת עליו דימיונות שווא, גם זה לדעתי אפיק השקעה מיותר. את מבזבזת את האמוציות ואת הריכוז שלך על קו מחשבה שלא יוביל אותך לשום מקום. הייתי ממליץ לך לנתק את קו המחשבה המיותר הזה ולהשקיע את כוחותייך במשהו אחר. אני יודע שזה קשה להיפרד מסנטימנט שהיית קשורה בו באדיקות במשך זמן רב. זה כמו לנסות להיגמל מהתמכרות או להתנתק מאמונה בדת, אבל אם תנסי, אני בטוח שתמצאי שכוחן של המחשבה הרציונלית והאמביציה האנושית, גובר על כול קשר רגשי. (וכמובן, שכמו בכול דבר, יש את הדרך הנכונה לעשות את הדברים, כדי שלא להיפגע רגשית וכדומה.)
בקיצור, תחשבי מאיזה אפיק השקעה (ריאלי) תוכלי להרוויח הכי הרבה בחיים (עושים את זה עם הראש, לא עם הלב) ותלכי עם התוצאה של קו המחשבה הזה. כול השאר הוא בגדר "פעילות פנאי" – העיקר זה ליהנות, לא להצליח. ותזכרי שכולנו "רק תפאורה" פה – הצמחים הם אלו שחשובים באמת – בלעדיהם כול המערכת האקולוגית תקרוס, ולכן חשוב שנאכיל אותם, לא משנה מה יגידו לנו. מקווה שעזרתי במשהו ושקראת בכלל את כול האריכות הזאת.

תולעת ספרים – בינתיים, אני לא יכולה לחשוב על כלום.
דני – מה עוזר לי שאני טובה במשהו ואני לא נהנית ממנו? אני רוצה לעשות משהו שאני אוהבת, וגם אם אני לא אעשה (ואני יודעת שאני לא אעשה) קריירה משירה, אני רוצה לשיר ולהיות טובה בזה, זה נקרא תחביב.

זו בדיוק הנקודה שלי – "תחביב" זה משהו שאת לא כול כך טובה בו ואת עושה בלי קשר לאם את מצליחה בו או לא, כי את אוהבת את עצם העשייה בלי קשר לתוצאות. "עבודה" זה דבר שמתאים לך ואת יודעת שאת טובה בו ולכן משקיעה כדי להצליח, וגם אם את לא אוהבת את העשייה (שזה נדיר כשיש "עבודה" שמתאימה לך), את ניהנת מהתוצאות.
מה שניסיתי לומר לך, זה שאל תתייחסי למה שאת אוהבת כ"עבודה", אלא כ"תחביב". אל תצפי להצליח, תצפי ליהנות. ובאותו הזמן, תמצאי דבר אחד שאת הכי מוכשרת בו ובזה תשקיעי את כול כולך ותעבדי קשה כדי להצליח. אחרת תתאכזבי מעצמך, כמו שקורה עכשיו.
הגיוני, לא?