אני פסימית קטנה

אנשים זה חרא של דבר.
אני בדיוק כמוך, משחקת את החכמה כשאני הטיפשה. אבל כאלה אנשים, אינטרסנטים ופתטים.
ולמרות מה שאני נראת, אני הדבר הכי אופטימי שיש. אני לא מאמינה באנשים, אבל אני מאמינה שהחיים לא מתחילים ונגמרים בציר הזמן הפתטי שלנו. אבל אני אופטימית. למה? כובע.
אופטימיות זה דבר יחסי
היא תמיד תהיה שם
השאלב אם את מוכנה להכיר בה או לא.
אני שונאת אנשים
אני שונאת את עצמי
אני שונאת הכל
אבל אני מאמינה (כי אני ילדה רוחנית וטיפשה)
שקיימת אהבה ,קיים קסם, קיים אושר וקיימת שמחה. גם אם עדיין לא ראיתי את הכל.
ואני אספר לך סוד? הדבר שאת הכי לא מכירה, זה את עצמך.
אז יאללה, אופטימיות בשגעת!
כולנו מיוחדים, כולנו קיימים מסיבה מסוימת, לכולנו יש גורל. העובדה הזאת בפני עצמה משמחת אותי

יש בך דברים שמזכירים אותי.
~והיי, חדי קרן זה קסום. (כןכן, אני יודעת למה הכוונה בהזכרתם בפריקה, אבל זה דרש לומר את זה)~
אני לא מכירה אותך ממש, אבל כל אחד מיוחד בדרך שלו (חוץ מהאנשים שאני שונאת. יש המון:'>). אז אני מאמינה שגם את מיוחדת בדרך שלך, ושיש בך צדדים טובים שאת פשוט לא מודעת אליהם, או מתעלמת מהם, או לא מחשיבה כמשהו רציני.
לפחות את מודה בחולשות שלך. וכשמודים בחולשות ומודעים להן-זה כבר צעד להתגבר עליהן.

הייתי מגיבה תגובה שנונה, אבל כל מה שהיה לי להגיד כבר רשמתי בסיפור שלי שאותו קראת, דווקא אחלה פריקה.

תקחי עיפרון ונייר ותציירי, ותראי כמה יפה את מציירת.
תקחי עיפרון ונייר נוספים ותכתבי, ותראי כמה יפה את כותבת.
תראי מראה ותסתכלי, תראי כמה יפה את נראת.
תדמייני אית בית הספר שלך ותראי איפה את נמצאת מבחינה לימודית, תראי איפה את. את לא סתם שם.
תקחי מחבט טניס שולחן, לכי לשולחן של טניס שולחן, תראי כמה טוב את משחקת.
תקשיבי, אם את אומרת שאת לא טובה או משהו, אני לא חושבת שיש לי הזכות להגיד לך שאת טובה – אלא רק להגיד שלדעתי את טובה. כי מה? לדעתי את טובה. אלא לא סתם טובה. מעולה.
יש בך את המגרעות שלך.
בכל אדם יש את המגרעות שלו.
אבל כמו כל אדם (בהנחה ואת לא חתול סומו מעופף… או סרגל… או חד קרן) יש בך גם דברים חיובים וטובים.
אני מכירה את ההרגשה הזאת של 'אני הכי גרועה בעולם, כל דבר וכל תכונה אצלי הם לא טובים'. את פשוט צריכה להתעלם לרגע מהדברים הגרועים, ולראות את הדברים הטובים… אני יודעת שזה קצת קשה. אבל אין דבר שהוא לא בלתי אפשרי.
ובקשר ללהיכשל בלהיות טובה יותר או אופטימית – אני אגיד לך שלדעתי, כישלון הוא גם הצלחה. פשוט תקחי את הכישלון, תראי מה היה כישלוני. ואז תעברי קצת, תקרעי את השכבות העליונות הברורות ותראי את ההצלחה המסוימת שמתחתיהן. תקחי את ההצלחה הזאת שמצאת ותציתי את התקווה שבה. ואז התקווה תבער בך, תשרוף את הרגשות הרעים ותראה לך כמה דברים מסוימים הם לא כפי שחשבת.
תזכרי שגם אחרי הלילה החשוך ביותר, האפל ביותר, עם הכי הרבה דם וסבל ועצב או כל דבר כזה – מופיעה השמש. השמש שמאירה לך דברים שלא ראית מקודם, בלילה, בעצמך.
כי מהיכרות איתך (ואני מניחה שאני מכירה אותך מספיק…) את בנאדם בסדר. את בסדר כמו שאת. יש בך דברים רעים טיפה, אני לא אגיד שלא (חברה נפלאה אני הא), אבל יש בך טונות דברים טובים שאין לי כוח לפרט עכשיו.
אז מקווה שעזרתי.

אה, אגב – סליחה על החפירה.

הממ
אולי זה בכלל שאת לא מאמינה בשום דבר?
תקווה זה אופטימיות.
לדעתי צריך להעריך את עצמך בחיים.
צריך לאהוב את עצמך.
אופטימיות? משהו שאתה שולט בו. כנ״ל אם להיות בן אדם טוב.
זה קל
את הכרחת את עצמך חהאמין שזה קשה.
זה לא…
בכל אופן התגובות שמעליי עשו עבודה לא ראה ואני דיי מיותרת כאן אז סורי אם יש שגיאות אני מהטלפון וביי

מה רע בפסימיות?