אני ערה אבל העולם שלי חצי רדום ..

חומות מליבי אשר איתי הלכו לעולם לא פחדו ,
רגשות ליבי אשר אותי חממו בכול פעם כשלו,
כאבי עמוקים שחדרו עם השנים נותרתי לבדי חסרת אונים ,
מילים שאספתי מגירות מליבי אשר אותם שמרתי לאהוב ליבי ..
הלכו אט אט , בלי פחד ,
הזמן עובר חולף , השעון מתקתק אט אט ..
שעה חולפת , יום ושנה ,
ואני עדיין נשארת קטנה ..
היו רגעים שישבתי עם עצמי חשבתי מה יהיה איתי .. רציתי לשכוח, לברוח, ולהתחיל מחדש
עד שלא נישאר בי כוח .. זה היה ידוע ככה זה תמיד
שכול הבעיות נעלמות , זה לעבור את המדרגה להתבגר, להיפגע, זה לשים את השתיות בצד רק לשבת ולהירגע.. כי לבסוף זה יכאב יותר
אז אני קוברת את כול המכתבים ,
קוברת את כול הכאבים ,
ומנסה להבין ..
שרוצים כול כך לא יכולים מנסים לצעוק.. ולבסוף נופלים כי שקט מידי גם עם לא רוצים ,
אני מרגישה לבד .. לא רק עכשיו ..
וזה בסדר .?!
אני ערה וחצי עולם שלי רדום …