אני מקיאה לפעמים…

אני מקיאה לפעמים-

טוב אז דבר ראשון שחשוב לי לציין, הקטע לא הולך לעסוק בבולמיה או באנורקסיה. וחשוב לי לכתוב את זה בהתחלה כדי שגם מי שלא יכנס לקטע יראה את זה.
אז אני מקיאה לפעמים, ולא אין לי הפרעות אכילה או דימוי עצמי נמוך בקשר למשקל שלי. למען האמת אני די רזה לגילי אבל הכל בסדר כי אני גם די נמוכה ובאופן כללי נראית כמו ילדה בת חמש עשרה.
בכל מקרה אני מקירה לפעמים בכל שבשנתיים האחרונות לא גרתי בבית מה שהוביל אותי להרעיב את עצמי, אבל שוב, אין כאן קשר למשקל אלה לעצלנות טהורה. התעצלתי להכין לעצמי אוכל בערבים ולכן הייתי הולכת לישון רעבה, מה שהוביל את הקיבה שלי להצטמק בטירוף ובכל פעם שאני הולכת הרבה מידי או מהר מידי אני מתחילה להרגיש כבדות עצומה על הבטן.
זה קרה לי אתמול, הייתי כל כך רעבה ואכלתי עוף בצ'ילי ודבש כל כך מהר שהייתי חייבת להקיא אחר כך, לא כי אני מרגישה שמנה, אלה כי לא היה לי מקום בבטן.
זאת הייתה תחושה נוראית, אני שונאת להקיא, אבל לאחר שהסבל נגמר אני מרגישה טוב יותר.
לא באתי להתפאר בגופי הרזה בקטע הזה, האמת שהייתי מעדיפה להשמין רק קצת ולגבוהה טיפ טיפה כדי שאנשים יבינו בת כמה אני באמת פשוט היה חשוב לי לציין ולהגיד שלפעמים להקיא זה בסדר כ הדברים הכי מגעילים אלה שהרבה פעמים גורמים אחריהם את התחושה הכי טובה .
אז לא אין לי הפרעות אכילה, אבל גם אני מקיאה לפעמים :)