אני מפחד

"אבא, אני מפחד", הילד בכה בבכי חלוש לאביו, רעד בכל גופו שהיה מכוסה בשמיכת הקיץ הדקה שלו.
"בני, אל תפחד, אני שומר עליך", האבא הרגיע את בנו המבוהל והמפוחד. אך הוא לא השתכנע.
"אני מפחד שהמחבלים יכנסו אל תוך הבית, ויהרגו אותנו", האבא שתק כי זהו מקרה שכבר קרה באיתמר, עם משפחת פוגל. האבא חייך לעבר בנו חיוך מרגיע ושלו נטול מפחד וחשש.
"אל תדאג, מחר ניסע באוטובוס, ניסע לסבתא וסבא בסדר?", הוא שאל את בנו, ידע שהוא אוהב להיות עם סבו וסבתו. אך הילד עדיין נשאר מבוהל ולא רגוע.
"אבל אני מפחד שמחבל יהרוג אותנו באוטובוס", הילד אמר והאבא ידע שהוא צודק, שהסיכוי לזה מאוד גבוה. הוא שוב חייך אליו חיוך מרגיע, ליטף את ראשו ברוך ניסה להסיר את חששותיו.
"אז ניסע במונית, בסדר?", הילד לא שינה שום הבעת פנים, נשאר חושש ומפוחד.
"אבל הנהג מונית יכול להיות מחבל, אני לא רוצה שנמות", הילד בכה בכי רועש מלא בכאב.
האבא נותר חסר מילים וכאב ליבו על המצב. הוא הרים את בנו ושם על ברכיו.
הוא ניגב את דמעותיו המלוחות ושוב חייך לעברו חיוך שאמור להרגיע.
"אז נעשה טיול ברגל, בסדר בני?הכל יהיה בסדר", הפעם הילד בכה בכי חזק יותר ממקודם. האבא התייאש וחיבק אותו חזק.
"אבל מחבל יכול לזרוק עלינו אבנים", הילד רעד בקולו ובגופו והאבא היה חסר ישע. ידע שבנו צודק וידע שהיום…הם לא בטוחים בשום מקום שבו הם נמצאים.
מדינת ישראל נמצאת בסכנה, אין מקום בטוח אחד שאפשר לשהות בו.
הלב כואב על הנרצחים, יהי זכרם ברוך.
וכואב הלב על הפצועים, מאחלת להם רפואה שלמה.
חייבים להיות ערניים, בלי למצמץ!
כי אם אין לנו גב מהממשלה, אז אנחנו צריכים להתאמץ בכל הכוח כל יום כדי להישאר בחיים
מאחלת לכולנו שקט ושלווה, בע"ה יהיה בסדר.
אנחנו עם חזק, אריות!
עם ישראל חי לנצח נצחים, לא ניתן להם לנצח!
יש לנו צבא ומשטרה שעושים את העבודה, גאה בהם ומצדיעה להם בכבוד ובגאווה!