אני לא מכירה אותם ככה.
כשאני ואח שלי צוחקים על משהו או משחקים במשחק קופסה, זה מרגיש לי הרבה יותר נוח.
כשהוא מברך אותי לברכת יום ההולדת, יש לי מין תחושה מוזרה כזו.
כשאימא שלי אומרת לי שאני מקסימה, אני מרגישה גאווה.
כשהיא צוחקת מהבדיחות שלי, אני מרגישה ישנה.
כשאבא שלי מכין ארוחת ערב, תמיד טעים.
כשהוא אומר איזה דברים מדהימים הוא ראה היום, יש לי הרגשה משונה שהוא לא אבא שלי.
כשסבתא שלי קונה לי מתנה, אני שמחה.
כשהיא מחמיאה רק לאחים הקטנים שלי, אני מרגישה זוועה.
כשהחברות שלי מדברות ומשתפות אותי בדברים מצחיקים, אני שמחה בשבילן.
כשהן מספרות לי על החבר שנפרד מהן, אני לא מצליחה להשתתף בצערן.
אז אני לא תמיד מבינה אתכם,
וגם אם אתם האנשים הכי חשובים לי,
ההתנהגות שלכם לא תמיד נוחה בשבילי.
תגובות (3)
קרה משהו ספציפי, נונית? את צריכה לדבר?
לא.. פשוט זו מין תחושה מוזרה כזו. תחשבי, פתאום אח שלך קם מהמחשב ואומר משפט שלם!
זה לא מוזר לך??
ככה זה עם אח שלי. כשהוא צוחק- הכל סבבה. כשהוא פתאום נהיה נחמד ורגיש- יש לי הרגשה מוזרה לגביו. כי מבחינתי הוא אח שלי רק בכיוון של הצחוקים וזה.
מבינה? ♥
אני מבינה אומנם אני לא הכי מכירה אותך אבל אני מכירה את ההרגשה אולי קצת שונה אבל ככה זה לא תמיד מרגישים נוח עם כל מה שאחרים עושים וגם אם הם הכי קרובים בעולם:)