אני לא מבינה למה זה קורה לי.. – דיכאון.
טוב אממ.. התאמת שזה באמת מביך אותי, לעולם לא כתבתי כאן קטע של פריקת רגשות או של סיפור אישי, הערצתי את הבנות והבנים שהיה להם אומץ לפתוח את לבם בפנינו, בפני אנשים שהם לא מכירים, ופשוט לספר את החוויות האפלות והקשות ביותר שלהם.. ותמיד רציתי גם לעשות זאת אבל לא יכולתי כי פחדתי, איני אחת שמדברת על הרגשות שלה… אני מסוג האנשים ששומרים הכול בבטן ובלב ונותנים לזה לפלח את נשמתם בכאב ובשקט, ואולי אני מהסוג הרע של האנשים כי זה לא טוב.. אבל זו מי שאני.
אבל אני חושבת שלפעמים אני חייבת לקפוץ למה שבשבילי נקרא התהום העמוקה והאפלה ובעצם לכתוב את מה שאני מרגישה. יש לי דמעות בעיניים עכשיו..מי שמע על ילדה שהיא עומד מעט בת 15 שיש לה דמעות בעיניים כבר בבוקר..?! זה מטורף פשוט! אז בבקשה, אל תשפטו אותי..
הכול התחיל בגיל 13, באמצע התיכון, תחילת חטיבת הביניים, כיתה ז'.. כל אחד עבר או הולך לעבור את הכיתה הקטנה הזו, אבל בשבילי.. זו הייתה השנה שבה החיים שלי החלו לקרוס ולהחרב עד עפר, ואני לא מדברת על כך שהחרימו אותי, שהחברת ילדות הכי טובה שלי, שעשיתי למענה הכול פשוט.. סובבה לי את הגב ותקעה לי סכין היישר בלב וסובבה אותו, אני מדברת על המשפחה שלי ועל הדימוי העצמי הנחות שלי.
תמיד אני אראה את עצמי שמנה ומכוערת בראי, לא משנה מה יגידו עליי.. אני תמיד אגע בבטני וארצה לבכות שוב, כי יש לי שומן.. אני תמיד חשה מלאה וכבדה, כשאני אוכלת, אפילו צנים עם חמאה.. אני רק רוצה, לעזאזל.. אני רק רוצה להקיא את החרא הזה היישר מהגוף שלי, אני רוצה להקיא ולהוציא הכול ממני עד שלא אשאר לי כלום ואני אוכל להישאר ילדה רזה.. כל החברות שלי אומרות לי שאני רזה, שאני יפה, אבל לא, הן משקרות לי, אין כל סיכוי שהן באמת עד כידי כך עיוורות ולא רואות את מה שאני רואה בעצמי בהשתקפות שלי.. והגעתי למצב שממש התחלתי לכעוס על החברות שנותרו לי על כך שרק דחפו לי אוכל לפה בכוח ושלדו אותי לאכול.. לא הפסקתי להישקל במשקל, להיכנס לאתרים של חישובי קלוריות.. ממש סרט רע. המשפחה שלי החלה לכעוס עליי על כך שאני לא אוכלת ועושה רוב הזמן כושר, רזיתי, ממש רזיתי אני לא אשקר.. אבל זה עדיין לא היה לי מספיק, ובמקום לשמור על הגזרה אני רק המשכתי להרזות, והייתי רעבה. אני כל כך רעבה שזה כואב, אני משתוקקת לאכול יוגורט אבל מפחדת להשמין מזה.. אני משתוקקת לאכול קורפלנקס עם חלב ולא מסוגלת – כלום.. וזה כואב לי.. הרעב לופת את כל גופי ומכווץ אותי עד שכרעתי ברך בפני השירותים, מתי שאיש לא היה בביתי.. אחזתי במברשת שיניים הארורה שלי ופשוט הקאתי.. הקאתי את נשמתי.. הקאתי והקאתי וזה היה כל כך מגעיל והרגיש לי רע ושגואי, אבל טוב ומשכר בו בזמן – ידעתי שזה דפוק לגמרי ואסור מה שאני עושה אבל לכל הרוחות, לא יכולתי שלא לחייך ולבכות בו בזמן.. רזיתי, באמת הרגשתי שינוי אדיר והשתוקקתי, רציתי, נאשתי לעשות זאת שוב.. לא רציתי להרזות – הייתי חייבת להרזות. פשוט כך.
פשוט חבקתי את עצמי בשירותים, ביד רועדת מורידה את המים, עשיתי מקלחת קטנה על מנת לנסות להשתחרר מהתחושה הזו שחלחלה לי כה עמוק כמכה מענה מתחת לחגורה והדליקה את כל מערכותיי – אני הקאתי, ממש הקאתי.. פשוט אחזתי במברשת שיניים ודחפתי את עצמי לסבול, סבלתי, ולא בגלל הריח שצרב את אפי ועדיין היה מורגש.. בגלל עצם אור העובדה שפגעתי בעצמי בכוונה, רק בשביל מטרה אנוכית של הרזיה.. אני זוכרת שפשוט בכיתי במקלחת, מתיישבת עליה, נותנת לזרם המים לשטוף אותי מלמעלה, הסתגרתי בעצמי בצורת כדור, לא יודעת כיצד לקבור את עצמי, האדמה נקרעה מתחתיי ודמי הלם במוחי.. רציתי לברוח מהבית הזה, מהמציאות הזו, מעצמי.. אפילו שזו אינה הדרך רציתי לברוח רק למספר רגעים מהמציאות הארורה הזו ומהחיים הנוראים שלי..
תמיד כשהתבוננתי בפני הראי, זה היה פשוט הרגע הכי כואב ונורא ביום.. הכי קשה ומייאש, מורט עצבים ופורק.. עדיין לא חשתי מלאת שלמות עם עצמי, גם בגלל פניי: עיניים חומות שגדולות מידי לפניי, עור חיוור במעט, שיער חום ארוך עד האגן עם תלתלים קטנים בקצוות.. בזמן שאת רואה את כל החברות שלך עם מחליקים, איפור, מאק – אפ, שיער בלונדיני, עיניים כחולות, עיניים ירוקות, שיער שחור ורק את רגילה, קנאתי.
לאחר שהקאתי פעמיים עברתי תקופה קשה, חשתי ריקה, חלולה, חסרת ערך.. חשתי מלוכלכלת עם עצמי, הדרדרתי בלימודים שלי, רבתי עם המון חברות, נהייתי תוקפנית ואגרסיבית במעט, צעקתי והסתגרתי בחדר שלי רוב הזמן.. לא יצרתי בכלל קשר עם ההורים שלי או עם האחים הקטנים שלי, פשוט הרחקתי את כל האנשים שחשובים לי, יצרתי חומות פלדה מסביבי והתכווצתי במין בועה משלי.. כעסתי כל כך על כל העולם, כעסתי כל כך על עצמי, לא ידעתי כיצד לפרוק או להראות, התביישתי לדבר על כך, הייתי אבודה בחיים.. אבדתי את עצמי ואת הדרך, את הכיוון שלי בחיים.. ובמקום שההורים שלי יסתכלו לי בעיניים ויראו שאני לא בסדר הם רק צעקו עליי וכעסו וכעסו על כך שאני מדרדרת בלימודים ומתנהגת לא יפה ולעזאזל אתם רק רציתי לצעוק עליהם – סתמו את הפה ותנו לי לבכות בשקט!!! אבל לא, רק הנהנתי, פלטתי קללה בשקט ביני לבין עצמי וחזרתי לחדר שלי.. מתעלמת מכל מה שמתרחש סביבי, לא ראיתי אף אחד בעיניים שלי.. ראיתי רק את עצמי ואת הדיכאון שאין לי מושג מאיפה הוא הגיע אבל הגעתי למצב שאני כה חלשה, כל כך.. נפשית ופיזית, אני שבורה, אני כלי שבר.. אחזתי בכוס מים והפלתי אותה מהרעד שהכה בי תמיד.. לא ידעתי מה עובר עליי.. אבל תמיד רציתי לבכות, חשבתי מחשבות אובדינות, כשנכנסתי לשירותים נתקפתי עווית, לא הצלחתי להירדם, התעוררתי בתחושה מחליטה ועם טעם מר – למה. אני. קמה. בבוקר ?!
דבר גרר את הדבר שאחריו.. הגעתי למצב שאני לגמרי נהרסתי.. ואם אתם צריכים דוגמה אחת שאולי תשמע לכם הזויה אבל.. פשוט הלכתי בראש מושפל מהחדר טלוויזיה, לאורך המסדרון לכיוון החדר שלי.. ופשוט נפלתי באמצע הדרך והתנפצתי לאלפי רסיסים.. היה לי מבט ריק בעיניי, בית החזה שלי כאב וצרב כאש יוקדת שמתפוצצת בתוך תוכי, ראשי קדח בחוזקה וגוש הדמעות חתך את גרוני כסכין.. היה נמאס לי לחיות..
וחתכתי, כן, לא חתכים עמוקים לגמרי אבל חתך זה חתך וזו אותה התחושה, שפשוט לקחת פצירה חדה מאימא שלך, או פעם אחת גם סיכה.. לעצום עיניים, ולחתוך.. לראות כיצד הדם שלך מדמם לאורך פרק כף היד שלך לרצפה.. חתכתי, וזו צלקת וסימן, זיכרון לדיכאון שלי לכל חיי.. אני לעולם לא אשכח זאת.. כיצד החומר נפל לי מהיד יחד אתי והדמעות לא הופיעו, הכול היה שחור מסביבי, הקרקע נקרעה מתחתיי, קרביי להטו, בטני התהפכה.. תפסתי את ראשי בין ידיי ורציתי לצווח אלפי קללות לרקיע השמיים אבל לא.. פשוט לא אמרתי דבר, רק שתקתי והסגרתי בעצמי.. לא מאמינה שזה מה שקרה עכשיו, שרק למספר רגעים שנדמו כנצח שכחתי מהכאב הנפשי שבלב והתרכז בכאב במוחי, בכאב הפיזי שלי.. אין לי מושג פשוט איך להסביר זאת, לעולם לא חשבתי שזה יכול לקרות לי.. שאני יחתוך, והנה זה קרה ברגע שהכי לא הייתי מוכנה לו ואני מצטערת על כך ואני אצטער לנצח.. לא משנה מה בנות וגם בנים, אל תשלחו יד למשאלת המוות הזו.. אני לא רוצה להרחיב בקשר לזה, זה קשה לי מידי, מצטערת..
אני זוכרת שקניתי קלסר בצבע תכלת ודפדפת שורות חדשים, לקחתי עט ופשוט התחלתי לכתוב את כל מה שאני מרגישה, הנה דף אחד שרשמתי:
– "היי הלנה, מה קורה?" חברה שלי שואלת.
שבורה, לבד, סגורה בעצמי, חסרת תועלת לעולם, חרא, אני הולכת ליפול ולהישבר לבליוני רסיסים כל רגע, לעולם לא טובה מספיק, שונה, מפוחדת, בוכה, צווחת בייאוש, רע, אני כלום, בוכה, רעבה, מנסה אבל לא מצליחה דבר, מפוחדת, קר לי, אני לא יכולה יותר!, אני רק צריכה חיבוק, הקאתי, חתכתי, אני שונאת את עצמי, חסרת ביטחון, חוששת לעצמי, נחרדת, בא לי למות.. "בסדר", חייכתי.
*ובזמן שחייכתי מדהים כמה בכיתי, ומה שהרבה יותר מוזר זה כמה רגשות יכולים להקשר במילה אחת!
גם ציירתי המון ציורים של ילדה מסכנה שלא חזקה מספיק.. כתבתי את מה שאני עוברת, את כל הריבים שלי עם ההורים, עם עצמי.. פשוט הכול, ובאיזשהו מקום, זה עזר..
ואני יודעת שאני נשמעת הילדה הכי חיה בסרט בעולם ואתם בטח מתים מצחוק בצד השני של המסך אבל לא.. לא, ממש לא.. זה אמתי, ככה אני באמת הרגשתי ועדיין מרגישה ומי שלא שמה לב גם הדמויות בסיפור שלי שבורות, מרגישות שמנות ורוצות כמעט לחתוך.. אני פשוט מתחברת לזה כך.
הלכתי לישון בלילה בתחושה רעה, בתחושה חסרת טעם שהנה עוד יום עבר ולא מציתי דבר, וגם החבר שלי לשעבר.. עד שדבר אחד טוב קרה לי בחיים, חשבתי עליו – גם הוא הלך לי, למה.. למה זה קורה לי? כל הרע הזה, כל הייאוש, כל הדיכאון והחוסר מזל? מה עשיתי רע שזה מגיע לי?! אני באמת מנסה להיות טובה מספיק בהכול אבל לא, אני לא מצליחה פשוט..
התעוררתי בבוקר, מתבוננת בתקרה, היא החזירה לי מבט, וחשתי חסרת כוחות.. ופשוט מצאתי את עצמי נגררת לכאן ובוכה את נשמתי וכותבת את הדברים האפלים עליי ביותר שאיש לא יודע.
אז, אני מצטערת שבזבזתם את הזמן שלכם על השטויות הללו.. פשוט הייתי חייבת לפרוק הכול, זה לא חצי ממה שאני מרגישה אבל לעולם לא עשיתי זאת אז אין לי מושג כיצד להסביר את הרגשות שלי.. מי שרוצה אני אשמח לעזרה ולתגובות ומי שלא זה בסדר,
אוהבת ובוקר.. טוב? 3>
תגובות (8)
עינים חומות? אין סתם עינים חומות….כל עין שונה, וככל שצבע העין בהיר יותר, כך הסיכוי למשקפיים רק הולך וגדל, ושער מתולתל! את יודעת איזה מעצבן זה חלק? כל יום לחשוב על איך להתאים אותו לבגדים? צורת הפנים?
ופשוט על מנת להרזות, לא לאכול ג'אנק פוד, לאכול 3 ארוחות ביום וארוחת בינים בין כל ארוחה, להמעיט עם משקאות מתוקים וממתקים..ואת צריכה להגיד תודה שאת לא אנורקסית..
והחבר שלך? יהיו לך עוד בהמשך, הוא לא היה מתאים לך עם נפרדתם…וכבר חתכת, אין לי מה לומר, זה די מעציב אותי…אבל אל תעשי זאת שוב.. ;)
יואוו… מה עשית לי.. אני רוצה לראות את החסר רגשות שישב יקרא את זה ויצחק.. את לא נורמלית! אין אחד שיצחק על זה!
יצא לי לחשוב כמה פעמים עליך.. על מה שכתבת לי באחת התגובות לפריקה שלי, שחתכת.. לא שפטתי, אבל אני פשוט לא הבנתי.. עכשיו שקראתי את זה.. אני כל כך מזדהה איתך.. אני גם עברתי את השלב הזה, שאני קמה בבוקר מסתכלת במראה ואומרת לעצמי- למה אני ניראת ככה? כל פעם שהחברות שלי היו אומרות לי את יפה, את לא שמנה.. הרגשתי שהן משקרות לי במצח נחושה. כל תגובה לתמונה בפייס של "איזה יפההה" שנאתי את אותו אדם שכתב לי את זה, כי מבחינתי הוא שיקר. ולא פעם רבתי עם חברות על זה שיפסיקו להגיד לי את זה, כי זה רק גורם לי להתרחק מהן, כי אני חושבת שהן משקרות. הן היו בהלם כמובן, לא מבינות מה יש לי. הן גם לא יבינו. הן היו מושלמות.. מבחינת כל הורה, אני הילדה המושלמת.. לומדת טוב, מצליחה בבגרויות ובבחינות, ממש ילדה למופת. כולם גאים בי, מרגישים שהם מכירים אותי, אבל הם לא. הם לא מכירים אותי, לא את מי שאני באמת. אני מחייכת מבחוץ ובלב אני בוכה. לא מראה את הרגשות האלה, כי כמו שכתבתי, אני לא אתן לאף אחד את הסיפוק הזה של להרגיש שהוא מעלי. אני לא יודעת מה להגיד כל כך.. אני.. אני עדיין בשוק ממה שקראתי.. הדימוי העצמי שלך, את צריכה לעבוד עליו.. את צריכה להתחיל לחשוב חיובי.. להרזות זה לא הכל בחיים.. כן, גם אני רוצה להרזות, גם אני רוצה גוף של כל הדוגמניות שאני רואה.. אבל.. איך הם השיגו את זה? הן מונעות מהם את כל תענוגות החיים.. הן משתעבדות לקלוריות ולאימונים.. אני יכולה לגיד בפה מלא שאין בשבילי יותר אושר מלשבת ולאכול סופלה שוקולד, או וופל בלגי.. כן אני רוצה להרזות.. אבל אני לא יכולה למנוע ממני את המאכלים שאני אוהבת.. הכל שאלה של מינונים.. ארוחת שחיטות פעם בשבוע זה מקובל.
בקשר לחבר שלך.. אני יודעת שזה ישמע הכי קיטשי שבעולם להגיד "הוא לא היה בשבילך כנראה", אבל זה באמת ככה. תזכרי, שלכל דבר בחיים יש סיבה.. למשל, היית צריכה לחתוך פעם אחת או פעמיים כדי להבין שזה לא שווה את זה, שכלום לא שווה את החיים שלך. אם לא היית חותכת, המחשבה הזו הייתה ממשכיה לאכול אותך.. אז חתכת, והגעת למסקנה.. (או לפחות אני מקווה שהגעת למסקנה שלחתוך לא שווה את זה כי אחרת אני בעצמי אהרוג אותך! חח).. בסופו של דבר, מה שקורה לנו מעצב את מי שאנחנו.. הקאת, והרגשת כל כך רע עם זה.. אם לא היית מקיאה, גם זה היה אוכל אותך.. מה שאני מנסה להגיד, זה שממעשינו אנחנו לומדים ומעצבים את האישיות שלנו.. תחשבי על זה שאת לא אוכלת, מנסה להרזות.. אבל יש כאלה בעולם שהם רזים כי אין להם ברירה.. כי אין להם אוכל.. את מסתכלת על עצמך במראה, עומדת.. בזמן שיש אנשים לא עלינו נכים, בלי יד, בלי רגל.. את שלמה.. אלוהים נתן לך זוג ידיים וזוג רגליים עובדות.. יותר מזה זו רק זכות שיש לנו.. תעריכי את מה שיש לך, ואל תחשבי על מה שאין.. כי מה שיש לך זה כבר נותן לך נקודת פתיחה גבוהה יותר מאחרים שאין להם..
את תגדלי, ותביני עוד דברים.. ואני מקווה שהתקופה הזו תעבור לך מהר.. גם אני עברתי תקופה לא קלה של חושך.. פאק, עברתי המון תקופות לא קלות של חושך, כל פעם ממקום אחר.. אבל אני פה. חיה. מתמודדת עם כל יום שעובר.. כן, גם החיים שלי מרגישים לי כמו על אש נמוכה, כל יום אותה שגרה.. אבל אין לדעת מה מצפה לנו מעבר לפינה..
סורי שחפרתי כל כך הרבה.. חשוב לי לגרום לך להבין שאת מיוחדת בזכות מי שאת.. ושום דבר לא ישנה את זה. ממש התחברתי אליך, ואני אפילו לא מכירה אותך..
ושוב, אם את צריכה משהו, שלחי לי מייל.. אני אשמח לדבר איתך.. אנחנו דומות בהמון דברים ואני אשמח להיות שם בשבילך.. גם אם זה סתם לזרוק לך משפט מפגר שיעלה לך חיוך…
אוהבתתת 3>
תקשיבי לי טוב!!!!!
אין דבר כזה ׳רגיל׳ אונ׳נורמלי׳!
כל אחד מיוחד בדרך שלו, במראה שלו ובאופי שלו
אפילו תאומים זהים!
שונים.
ואני יכולה לכלות לך משהו אישי? – לפעמיים גם אני מרגישה שמנה
ואני אומרת את זה בתור מישהי שרואים לה את העצמות !
אני אומרת את זה בתור מישהי שכשיש לה כפלים בבטן זה אך ורק עור!
ועדיין, אני מרגישה רע ולפעמיים רוצה להרזות
אפילו שאני יודעת שבגלל מבנה הגוף שלי אני לא עשמין….
אני מרגישה רע בגלל שאני גבוהה ומפותחת
אני מרגישה רע בגלל שאני יותר בוגרת מבני גילי….
אבל אני לא מתיאשת!
אל תקשיבי למי שיקרא לך שמנה!!
כי מי שצוחק על אחר אומר זאת רק בשביל להראות שהוא ״יותר טוב״,
אבל אלו שטויות במיץ אגבניות
אין מישהו שהוא יותר טוב.
את צריכה להיות גאה במי שאת ובמה שאת!!
והאקס שלך-מפסיד !! פשוט מפסיד והוא לא יודע עד כמה!!!!!!
ועם תרגישי ככה בפעם הבאה, את מוזמנת לפנות אלי או לכל אחד אחר באתר הזה!
המייל שלי רשום לי בפרופיל למטה, אני מבטיחה שעם תשליחי לי מייל אני אענה לך כמה שיותר מהר!
ואל תהססי להגיד להורים שלך
אני לא חושבת שהם ירצו לדעת שהבת שלהם, שהם כ״כ אוהבים! מידרדרת בלימודים בגלל דברים כאלה
או שבכלל-הם יקברו את עצמם ברגשות אשמה על מה שהם אמרו לך !
אז אל תהססי ותזכרי דבר אחד: אף אחד לא מושלם
כי מושלם זה משעמם
ועוד משהו…׳למה להיות מושלם כשאפשר להיות מיוחד?׳ (הלנה בונהם קרטר)
3>
וזה ה-מקום לפירוק רגשות!
אל תפחדי לעשות זאת שוב!!
אני לגמרי מסכימה עם נוני . זה בדיוק המקום שלך פה כדי לפרוק את מה שאת מרגישה(: אנחנו תמיד פה , תמיד נעזור , ואנחנו לא נשפוט אותך . אחד הדברים הטובים באתר הזה הם שאפשר לדבר על דברים שאתה בחיים לא דמיינת לדבר איתם עם אנשים שאתה לא מכיר .
גם לי הייתה התקופה הזאת שאשכרה קמתי בשלוש בבוקר ופשוט הלכתי מהחדר (שבו אחותי נמצאת-אנחנו תאומות אבל אם תראי אותנו לא תאמיני לי..) והלכתי לכיוון השירותים , ופשוט בכיתי .. זה מהתקופות האלה שאת מרגישה שלא שווה לך להישאר כאן אבל תאמיני לי , כל יום, כל שניה שבה אני רואה משפט עמוק או משהו שיכול להיות קמת עצוב , זה מזכיר לי את כל הדברים שאני חושבת על עצמי .. וזה לא טוב . אבל הכל השתנה מאז , לא רק בגלל שאז הייתה בת 7 , וההורים שלי התגרשו , עברנו דירה ואז כבר לא היה לי את המקום השקט שלי לבכות בו והכל כאילו הצטבר בתוכי , וזה התחושה הכי רעה שיש . שיש לך כלכך הרבה בלגן בתוכך שפשוט עוד שניה פורץ החוצה . אני זוכרת יום אחד שאמא שלי אמרה לי לעזור לה במשהו ואני תמיד אומרת לה כן , הייתי בת 10 ולא יודעת , היא כנראה אמרה משהו שעלו לא זכור לי וכבר לא יכולתי לשלוט על עצמי ופשוט התחלתי לבכות מול העיניים שלה והיא לא הבינה .. לא הבינה למה הילדה שלה פשוט התיישבה על הרצפה של הסלון והתחילה לבכות . זה בעצם טבעי שאת מרגישה שאת לא רזה ולא יפה ושכולם מושלמים חוץ ממך . אבל אין אף אחד מושלם . אנחנו אומרים לאנשים שאנחנו אוהבים מושלם מושלם , אבל בעצם לכל אחד יש את הפאר שלו . אם זה כמו אצלי , שאני בקושי מדברת , כי יש לי דבר כזה שלחשוב ולדבר לא הולך ביחד ואני מעדיפה לחשוב בשקט עם עצמי , או אפילו של מפורסם . אף אחד לא מושלם . תזכרי את זה(: . אני זוכרת שלפני כמה ימים ראיתי בפייסבוק תמונה של הברבריות שדמי לובאטו הוציאה . שיש להן שומן והן לא מקל עם שיער בלונדיני ועיניים כחולות , אלא עם שיער חום קצר ועיניים חומות. לדעתי , דמי היא האישה המושלמת לקחת ממנה דוגמא למצב שלך ושל עוד המון בנות כאן . כל מה שהזכרת פה (חוץ מהחבר לדעתי) היא עברה , וכל התקשורת ידעה מזה.. לדעתי חשוב לכל אחד גם לדעת , שאם הוא לא אוהב שמחמיאים לו, והוא חושב שמשקרים לו בפנים , אז הוא צריך גם להבין שיש כאלה שבאמת חושבים ככה . אם ילדה שאת לא מכירה תבוא ותגיד לך שאת יפה ואז תחשבי שהיא משקרת ותכעיס עליה , אבל בעצם אולי גם היא עוברת את מה שאת עוברת ? לכל אחד יש סיפור משלו, כלה עם יותר קשים וכאלה עם פחות קשים .
לגבי זה שחתכת והקאת , אני לגמרי מסכימה עם מה שאמרו פה בשאר התגובות . העיקר זה שהבנת שאסור לך לעשות את זה יותר כי בעצם אחרים היו אומרים לך מה חשבת לעצמך והיו מאוכזבים והכל אבל בעצם הכי חשוב זה שלא תגיעי למצב של לעשות את זה שוב , והנגיד לא חתכת עמוק מדי , ושהפסקת להקיא . זה גורם חך להרגיש יותר חרא כי היית צריכה לפגוע בעצמך כדי להרגיש טוב עם עצמך , וזה ממש לא טוב , לדעתי החתכים גורמים לך להרגיש יותר לא רצויה . את מרגישה שכולם לא חתכו ורק את כן, ואת מרגישה עוד יותר שונה מהחברה , כך שזה לא טוב . אני מודה שפעם באמת חשבתי על לחתוך אבל אצלי מחשבות כאלה באות לא מיקה רע שקרה לי , אלא מתקופה שקטה שישבתי וחשבתי בה והגעתי למחשבות היותר עצובות ומדכאות על החיים שלי .. אבל אני יודעת שזה לא טוב . האנשים שאני מכירה באמיתי לא יודעים מה זה לחתוך , אם אני פתאום יופיע עם חתכים , הם ישאלו מה זה .. ואני ממש לא לי היה זו שתסביר להם. אני בעצם חושבת המון , בלי זה פשוט לא הייתי כאן אני חושבת . ישלי מחשבה מוזרה שאף אחד לא יבין .. יש שיגידו כי זה מפגר להגיד אבל יש לי מחבב הגיונית . אני טובה בחשבון, למה ? כי אני הגיונית . ככה זה. אבל לדעתי , את אומרת שאת לא זזה הרבה מהחדר ולא מדברת עם ההורים, בזמן הזה שאין לך מה לעשות , תשכחי במיטה ותחשבי , מה היה קורה אם , היית חותכת שוב , מה היה קורה עם שוה היית מתחילה להקיא , ובעצם זה יהיה רק תשובה אחת , את תהייה חלשה ולא תרגישי טוב אף פעם ועכשיו טיפולים וכל החרא הזה .. אני אומרת לך , תחשבי לפני כל דבר פזיז שאת עושה , זה יעזור לך לחשוב בהיגיון על התוצאות של המעשים שלך(:
והחבר .. לדעתי , לכל דבר יש תוצאה , ככה בצעם גידלו אותי . אם נפרדתם , זה לא אומר שתייה תמיד לבד . זה אומר שתמצאי אחד שיתאים לך יותר , וכך תיהיו ביחד יותר . הכל יכול להשתנות לטובה , אל תדאגי . אם לא איתו ולא עם הבא אז זה שאחריו . העיקר רק לא להתייאש(:
ושתדעי , כל האתר פה , נועד לשתף . אם זה סיפורים, אם זה פנטזיות , חלומות , בעיות , כל דבר שאת חושבת שהוא חשוב לשתף . אז אנחנו פה תמיד כדי שתוכלי להרגיש יותר טוב שיש מי שתומך בך(: אנחנו כאן כולנו בשבילך!(:
אני ועוד המון בנות פה רוצות לעזור לך (:
את מקסימה וכלכך מוכשרת(:
אז אם את רוצה עזר בכל דבר , אני פה בשבילך(:
אוהבת מאווווד! מקווה שתרגישי יותר טוב בהקדם(: אני ממליצה לך לישון על זה , וכנראה שתרגישי טוב יותר כשתקומי(:
אוהבת מללללללאאא(:
וואי זה דפוק פשוט דפוק לחתוך בגלל שאת שמנה או משהו אבל אני מבין אותך -_-
אין סיכוי שמישהו צחק ממה שרשמת פה פשוט אמן סיכוי
אמממ אין לי כלכך מילים מה להגיד לך פשוט תפסיק לחתוך
תתמודדי עם בכי
אממ ממש אין לי מה לרשום לך עכשיו אבל הייתי שמח אם תשלחי לי הודעה ונוכל לדבר על ז זה :)
תשארי חזקה !!
וואו אתן ואתם החברים הכי טובים.. ממש כמו משפחה, מקום חם ושקט שאני יכולה להפתח בפניו ולדעת שלא תשפטו אותי ותקבלו אותי כמו שאני.. אני כל כך מודה לכם, באמת מכל הלב.. יש לי דמעות בעיניים, אני מתה עליכם ברצינות… אני ממש מחייכת ומרגישה הרבה הרבה יותר טוב, קראתי את התגובות שלכם שוב ושוב ומדהים כמה אני מזדהה אתכם, ברצינות.. פשוט .. יואו אין לי מילים, את מלאכים ומלאכיות, מתה עליכם באמת יואו.. אף חברה לא דברה אליי כך וגרמה לי לחוש טוב עם עצמי קצת יותר.. תודה לכם על הכול באמת .. ! 3>
וכן באמת למדתי מזה שלא כדאי לי להקיא ולחתוך.. גמרתי עם זה לגמרי.. זה עבר מוחלט בשבילי.. אני לעולם לא אשכח מכך אבל זה למד אותי לקח שזה לא שווה את זה.,.. באמת שאין עליכם קראתי שוב ושוב ואני גם עכשיו חושבת לעצמי עד כמה החבר לשעבר שלי פשוט לא שווה זאת!
תודה על התגובות הארוכות והחמות.. אני לעולם צא אשכח את מה שכתבתם לי!!! :))))
אני בשוק מכך וגם אתם, מה שאמרתם לי קחו אליכם בחזרה.. אתם מדהימים ויש לכם את החב הכי טוב בעולם, אל תשכחו זאת ואל תתנו לאיש להוריד אותכם בחיים!!!
ואני אשמח לדבר אתכם במייל באישי יותר ;)
כפרעליייייך הלנה!!! אני שמחה שגרמנו לך להרגיש יותר טוב עם עצמך!!
תזכרי, זה בסדר להיות עצובה לפעמים, כי בסך הכל זה הזמן שלנו עם עצמנו ועם המחשבות שלנו .. אבל לא להגיע לרמה של לפגוע..
שמחה שהתעודדת ואני והאתר באמת פה בשבילך!
אוהבתתתת!!
נ.ב תעלי פרקיייים!! חחח
טוב קודם כאן זה המקום לפרוק! תמיד נעזור לך וממש לא נשפוט אותך! !
אני שמחה שהפסקת לחתוך ולהקיא כי זה לא משפר את ההרגשה אלא להפך..
לפי מה שקראתי את ילדה יפה ואסור לך לזלזל במה שאת רואה במראה.
תאהבי ואל תשפטי את עצמך, אף אחד לא מושלם , כל אחד מיוחד בדרך שלו!
ובקשר לחבר .. אם זה מה שקרה אז ככה צריך להיות. את נערה נדירה ואני בטוחה שיום אחד תכירי מישהו שבאמת יתאים לך ויהיה שווה אותך, אל תתייאשי .
אני שמחה שעזרו לך פה וגרמו לך להרגיש יותר טוב (:
אוהבת 3> (: