אני לא יודעת מה קורה…
אני לא יודעת מה קורה לי, פעם אהבתי תא זה, לעשות את זה גרם לי הנאה.
עכשיו הכל שונה, התבגרתי. נראה כאילו מערכת החינוך ניצחה. היא לקחה את הדמיון שלי ואיבדה אותו. את כולו!
פעם אהבתי לכתוב ולקראו, הייתי עושה את זה במשך ימים שלמים. זה היה כאילו אני חלק מהמשפחה שלי,עם כל הקטע של הגנים של הקריאה וזה. עכשיו אני רחוקה מהם יותר מתמיד. אולי בגלל זה אני כבר לא קוראת? אין לי מושג.
אבל זה נכון,הרי הקטע של מערכת החינוך היא לקחת את האדם ולהתאים אותו לצרכים שלה, דמיון הוא כנאה לא אחד מהם. כואב לי להודות בזה אבל נראה לי שהיא לקחה את הרצון שלי לחפש ואת כל הדמיון שהיה לי וזרקה אותו למחזורית .
פעם הייתי ילדה יצירתית בעלת דמיון מפותח ביותר, ככה אמרו לי כולם, עכשיו כבר אין לי את הרצון ליצור, הרצון לכתוב.
אני לא יודעת מה לעשות, בבקשה תעזרו לי ….
תגובות (2)
אני האמת דיי מסכימה איתך…
העומס בלימודים שכוללים בחנים, שיעורים, חיבורים, עבודות, מבחנים ומה לא דיי לוקחים המון זמן מהחיים שלנו. אנחנו מתרכזים בהם (ללומדים שביננו) ולעיתים שוכחים מהכתיבה, מהדמיון ולעיתים גם מהספרים.
אצלי בבתי הספר, קיימים שיעורי ספרות. אני בטוחה שבכל בית ספר יש כזה או דומה. זה תמיד מזכיר לי על הסיפורים, הבלדות, השירים הדמויות. זה מזכיר לי את הכל.
אז למרות כל העומס עדיין אני מצליחה להשאר בעיניין הכתיבה.
תמיד תקדישי לפחות שעה ביום לאתר הזה או לספרים וכל דבר שקושר לכתיבה. בהצלחה לך!
גם לי יש שיעור ספרות ואני אפילו עושה בזה חמש יחידות אבל אני לא יודעת … זה עדיין לא זה קשה לי נורא בזמן האחרון ואני חושבת שזה משפיע על הכתיבה שלי…