אני אשוחרר

אני אשוחרר

אני לא חושב שהייתי רוצה להיות יהודי, ככל שאני מתבגר אני גם לא בטוח שהייתי רוצה להיות ערבי. אני רק רוצה לחיות חיים רגילים. שהייתי תלמיד בנצרת תמיד דמיינתי איך זה להיות ילד יהודי עם הורים יהודים, לגור במשפחה אשכנזית מבוססת, לחגוג את פסח עם קניידעלך וחרוסת. להסתובב ברחוב ולדעת שאף אחד לא מפחד ממך ושאף אחד לא רוצה לפגוע בך. אז כמו שבוב דילן שר, נתתי את הלב אבל הם רצו את הנשמה. ככה אני עשיתי, לא ניסיתי להיות בשום צד שהוא צודק יותר כי הייתי רק בצד של עצמי. בלילה התהפכתי במיטה מצד לצד, כאילו מחר זה היום הראשון שלי בבית הספר. שאלתי את עצמי, האם יהיו לי חברים ואם בכלל מישהו ירצה לדבר איתי. יצאתי מוקדם מאוד בשביל לא לאחר ליום הראשון בעבודה בנתב"ג. המיונים לא היו פשוטים, עברתי אין ספור בדיקות ביטחוניות, טפסים ואישורים שאני לא איזה שאיד או שסתם מתחשק לי לפוצץ מטוס. כל מיני הצהרות מגוחכות וחתימות חסרות תכלית שמוכיחות ללא צל של ספק שאני רק סטודנט שנה ראשונה לקולנוע באוניברסיטה. שהחלום שלי הוא להיות במאי ואני בסך הכל צריך את הכסף בשביל לסגור את החודש. אני בעיכוב של שלושה חודשים שכר דירה וכלב לברדור לבן בשם ג'ק שלא מפסיק לאכול את הכורסא החדשה שקניתי מאיקאה.
הגעתי למעבר עובדים בנתב"ג בדיוק שהשמש התחילה לזרוח. כבר הייתי לבוש במדים שקיבלנו ביום חמישי וקיוויתי נורא שזה יעניק לי מעבר חלק לצד השני. הכרטיס שלי צפצף מכיוון שעדיין לא נכנס למערכת והשומר ביקש לראות תעודת זהות. איך שהשומר המחוצ'קן והשמן ראה את השם שלי ידעתי שהאותיות השחורות והדקות בתעודת זהות הופכות במהירות לכתב אריאל פונט 25 צבע אדום. הוא נלחץ טיפה וטלפן לאחראי שיבוא לבדוק אותי. נשארו לי עשר דקות להגיע לשיחת הכניסה בזמן והשעון רץ נגדי. האחראי הגיע וקראו לו אלעד הוא היה מגולח וגבוה. הוא שאל אותי את השאלות הרגילות שהם שואלים בזמן שהוא יורק בכל מילה שמתחילה בצ' או בט'. העובדים החדשים שהיו איתי בקורס נכנסו דרך המעבר בזמן שהם שולחים מבטים מסוקרנים כלפינו. אמרתי לו את האמת אבל הוא רצה לשמוע שקרים. לאכזבתו, אמרתי לו שאני רק עובד פה והיום זה היום הראשון שלי. הוא התקשר לאחראי משמרת שלו שאישר את דבריי ואיים עליי בפיטורים אם אני לא מגיע תוך שתי דקות. הפרנויה קיבלה עכשיו מיכל דלק מלא, אסור שיפטרו אותי פשוט אסור. זה תהיה העבודה השלישית ברצף ואסור שזה יקרה. אלעד הסתכל עליי במבט עייף וביקש רק לבדוק את התיק שלי, הוא בדק ושיחרר אותי מבלי לומר שלום או איזה תנועת יד שמראה שאנחנו סחבקים עכשיו. נכנסתי לשיחה, כולם כבר ישבו בחדר גדול שקירותיו היו מזכוכית דקה בקומה השנייה. התיישבתי במהירות וגל מנהל המחלקה שאל אותי מי אני ולמה איחרתי. אמרתי לו בקול חלש וביישן כמו תלמיד ששכח את שיעורי הבית שלו שאני אדבר איתו על זה אחר כך, למרבה ההפתעה הוא אמר בסדר והמשיך בתדריך. ירדנו למטה וקיבלנו לוקרים, הנחתי שם את הציוד שלי ושמעתי בכריזה את השם שלי נאמר ביחד עם שמות של אנשים אחרים. הלכתי לחלון שבו ישב האחראי משמרת שכמו שכעס בטלפון מקודם המשיך לכעוס גם עכשיו. ניסיתי להגיד לו שאני צריך לדבר עם גל והוא לא התייחס לדברי. פחדתי שהוא עדיין כועס עליי בגלל האיחור אבל הוא הסביר לי איזה עבודה צריכים לעשות ויצאנו למטוס. נכנסתי לטרקטור קטן עם בחור בערך בגיל שלי. שחום עם תספורת משונה, פס דק מאוד של שיער שחור ובצדדים מגולח. הוא הציג את עצמו בשם חג'ג'.
אז אתה הערבי?
כן, יסרע
אני יודע איך אתה מרגיש, רק שתדע אני מאוד ליברלי, אבא שלי הוא תימני עתיק שחושב שאנחנו חיים מלפני מאה שנה. וכפי שאתה רואה אני מאוד חזק בעניין של עיצוב וטיפוח.. אני גם לומד את זה וכנראה בסוף השנה אתחיל ללמוד עיצוב במילאנו.
וואלה מגניב
אני לומד בתל אביב. אתה חייב להיזהר למה היה פה מלא דיבורים עליך.. יש פה אנשים כמו אבא שלי, בכלל הרוב פה זה ערסים לא מפותחים..
אני רק באתי לעבוד לא מעניין אותי שום דבר אחר..
אתה לומד משהו?
אני רוצה להיות במאי, לומד באוניברסיטה בתל אביב.
הנה רואה, תסכל עליו זה שהולך פה בצד ימין, הוא כבר קבוע והוא סוס מת. הוא כל היום מטייל ומקבל על זה משכורת של מנכ"ל.
הוא במחלקה שלנו?
יש לי רק עצה אחת בשבילך תשמור על הגב שלך..
הגענו למטוס, האחראי על הצוות היה גדסי שהוא בחור מבוגר עם פרצוף שמנמן. הוא אמר לי להיכנס למטוס לתוך המחסן האחורי. הוא נכנס איתי והראה לי איך לסדר את המזוודות בזמן שאני מעביר לו את אותם. הוא לא דיבר איתי ואני הרגשתי את הבטן שלי מתחילה לדבר מרעב. כל המזוודות נכנסו למקום כמו פאזל והוא ידע בדיוק לאן לשבץ כל אחת ואחת מהן על מנת ליצור צורה הרומנית ושווה. קראו לנו מלמטה וחזרנו להתיישב בטרקטור. אני נסעתי עם גדסי והגענו לרחבה אחרת ששם היינו צריכים לחכות למטוס שינחת. גדסי הלך הצידה ודיבר בטלפון. אני נשארתי בטרקטור, מסתכל סביבי וחושב כמה המקום הזה מוזר. זה נוף שלא דומה לשום דבר, משטח אין סופי של בטון שעליו נוסעים מטוסים בכל מיני גדלים. המון רעש ואנשים שבעיקר מתעסקים בבעיות הרגילות והפרטיות שלהם. במקום שנראה כמו משהו מסרט מדע בדיוני בו האפקט האנושי הוא הדבר החזק ביותר. הקול של גדסי קטע לי את רצף המחשבה שהיה מגיע להשלכות של פרנץ קפקא על שדות התעופה וכמה שהאדם הוא קטן ואין בכלל אלוהים. הוא אמר לי שמחלקה 170 מחפשים אותי, המשיך ואמר שיקפיץ אותי אליהם אבל יהיה חייב לחזור למטוס. לא ממש הבנתי מה שהוא אמר, אבל לא היה לי הרבה אפשרויות חוץ מלזרום עם זה.
הוא כיוון אותי לשורה של משרדים ונכנסתי למשרד שהיה כתוב עליו 170. חיכה לי שם ירון. הוא הוביל אותי למשרד שלו והושיב אותי על כיסא אפור וישן. הוא שאל לשלומי והציע קפה. סירבתי ואמרתי לו שאני צריך לחזור לעבוד. ירון הנהן עם הראש וסגר את הדלת. הוא עבר לצד השני של השולחן התכופף אליי והסתכל לי בעיניים.
זה היום הראשון שלך נכון?
כן
אז אם לא תשתף פעולה, אני אדאג שזה גם יהיה היום האחרון שלך, אוקיי?
הבנתי שזה לא טוב, לא ידעתי מה הוא בדיוק רוצה אבל זה לא התחיל בצורה יפה. הדבר המרכזי שקפץ לי בראש זה למנוע פיטורים, לעשות הכול בשביל לעבור את היום הראשון. משם לנסות להגיע ליום השני.
אפשר נס? עם חלב סויה.. אני רגיש ללקטוז
ירון קם ופתח חריץ בדלת. הוא צעק בקול צרוד שהוא רוצה נס עם חלב סויה והתיישב בחזרה. מחויך טיפה, פתח את התיק עובד שלי ועבר עליו במהירות וחוסר עניין.
אתה עבדת מקודם על המטוס של טורקיש נכון? עבדת במחסן חמש עם גדסי. ראית מזוודה קטנה סגולה?
אולי, לא זוכר היה שם איזה מאה מזוודות
לא העברת במקרה אחת כזו? או דאגת שהיא תכנס מבלי בדיקה ביטחונית?
שמע אדוני, אני לא יודע על מה אתה מדבר.. אני יכול לחזור לעבודה שלי?
שרית המזכירה נכנסה, הביאה כוס קפה והניחה על השולחן. ירון עצר אותה לפני שהספיקה לסגור את הדלת.
שרית, מה את אומרת הבחור הזה? עירקי או תימני?
שרית עונה בתקיפות, הוא תימני ותפסיק לשגע אותי.
ירון מניח את רגליו הגדולות על השולחן ויסרע לוקח לגימה מהקפה שלו. הטלפון של ירון מצלצל והוא עונה, הוא איננו מדבר ומנתק בסוף.
טוב, אז אני רואה שיש לנו עוד הרבה זמן ביחד. רוצה שאני אוציא את המונופול שלי או שתספר לי מי נתן לך את המזוודה?
באותו רגע נפל לי האסימון, כי זה מה שקורה לאדם שהוא שונה מהנורמה. שהוא איננו רגיל בחברה שמסביבו, הוא הופך להיות זיקית והוא אינו מוכן לקבל את התואר הזה "השונה". לכן, הוא אינו קיים עבורו. וכל פעם שהמציאות סוטרת לו בפנים את האמת, את השוני שלו זה לא נתפס. אני הבנתי שאני האשם, אני זה שלקח את המזוודה מערבי אחר, שבטח פעיל ג'יהאד ששכנע אותי לעשות פיגוע ליהודים בטורקיה או לפוצץ מטוס. אני קורא לזה הסיפור היחיד. הסיפור היחיד הוא זה שירון איננו רואה אותי בתור בן אדם, הוא רואה אותי כערבי. הוא בטח חושב שיש לי דוד שכועס נורא על היהודים שהרגו את אח שלו ורוצה לנקום. שבטח יש לי הורים קשוחים ואבא שלי מרביץ לי בחגורה כל פעם שאני עובר על חוקי האסלאם, שאני מתפלל חמש פעמים בזמן שמאזין לשהאדה, צם ברמדאן ואוהב סתם ככה לירות בקלצ'ניקוב בחתונות ואירועים. ככה הוא רואה אותי. ושום דבר לא ישנה את זה. לכן לפני שנכנסתי לחדר כבר הייתי אשם, בגלל השם המראה והמיקום שלי.
אז נכנסתי לצומת דרכים, להודות או לא להודות. כי לא משנה מה היא האמת, אם אני מודה אז אני יכול לארגן לעצמי עסקת טיעון אבל אני אאבד את העבודה ואת החופש שלי. ואם אני אסרב להודות אני אשב פה עד שירון או אני נתייאש ואז הם פשוט יאשימו אותי. בשני המקרים אני אצא מופסד. הסתכלתי לירון בעיניים ואמרתי לו
אין לי מושג על מה אתה מדבר, לא ראיתי מזוודה סגולה. אפשר לחזור לעבודה?
אז איך זה ללמוד להיות במאי, תדע לך זה החלום שלי… לעמוד ככה ולגרום לחלומות שלך, לדמיון שלך לעבור למסך זה נראה לי מדהים.. איך זה מרגיש?
טיפה הובכתי ממה שירון אמר, חשבתי שהוא צוחק עליי אבל הוא נשאר עם עיניו פתוחות בהשתאות וציפה לתשובה ממני. יכולתי להאמין לו לשנייה אחת שזה באמת החלום שלו.
זה כיף, ממש כיף נותנים לנו תרגילים ואני יכול להשכיר ציוד לצלם וליצור.
אז איך תרגיש שחבר שלך ואתה הרגתם 258 נוסעים במטוס שעבדת עליו מקודם? תעשה על זה סרט? על החקירה הזאת? בוא תגיד לי זה יהיה לך נעים, חם בלב שרצחת כל כך הרבה אנשים? בוא תאיר את עיניי.
הבנתי שירון נעול מטרה ועדיף לי לשתוק במצב הזה, וזה מה שעשיתי החלטתי לשתוק בתקווה שהסערה תעבור מעליי ולא תוריד לי את הראש.
אתה חבר בדאעש? תא טרור? חמאס? האחים המוסלמים? מה הסיסמה שלך לגימייל? לפייסבוק? עם מי דיברת בסקייפ, למי שלחת הודעת טקסט אתמול בעשר בערב ואמרת שמחר נחגוג את החזרה שלך לתל אביב, מזה אומר? כדאי לך לדבר עכשיו נשבע לך. אין לנו זמן יש מזוודה חשודה שאתה הכנסת והמטוס נוחת עוד חצי שעה באיסטנבול.
מכיר את השיר של דילן "הוריקן" על המתאגרף שישב בכלא על רצח שהוא לא עשה?
ילד תקשיב לי טוב, יש בנתב"ג יותר מ300 מצלמות. לפחות שלושה תפסו אותך על חם מכניס את המזוודה הזאת למטוס. אז אם תספר לי מי המפעיל שלך נתחשב בך.
מה אתה רוצה לדעת?
הכל, שם, מאיפה הוא, למי הוא קשור. אבל אני צריך עכשיו את הפרטים בשביל לעזור לך.
קוראים לו אחמד והוא בן 17 מנצרת מאותה שכונה שאני גרתי. הוא שאל אותי אם אני מוכן לעשות משלוח בתמורה להרבה מאוד כסף. הסכמתי כי לא היה לי כסף לשכר דירה ולאוכל לכלב שלי.
ואיפה הוא עכשיו?
לא יודע, הוא רק אמר לי מה לעשות. יותר מזה אני לא יודע, אפשר לחזור לעבוד?
כן, אני אבדוק את העניין. ואתה לא מנסה לברוח או משהו כי אני מצמיד אליך ניידת שלנו. עד שאני מברר אם המידע הזה אמין בכלל. תלך עם איתן.
איתן ליווה אותי החוצה ונכנסו לניידת שלהם, הצ'קלקה שלה בכלל הייתה בצבע ירוק וגרמה לי לגיחוך קל כי הם אמורים לייצג את המשטרה. כאילו ההתאמה של הצבע נעשתה בטעות או במקרה ופשוט שכחו להחזיר אותה לכחול.
חזרתי למחלקה שלי, אם לפני זה שנאו אותי עכשיו לא יכלו להסתכל עליי. כאילו העיניים שלהם נשרפות אם הם מביטים בי. קניתי ארטיק קרח ויצאתי החוצה כי בכל מקום אחר ישבו עובדים. איך שהתיישבתי כולם יצאו לארוחת צהריים בקבוצות ואני הייתי שקוף, אוויר שם. חג'ג' הופיע בהליכה הברווזית שלו כאילו אין בן אדם שיותר רוצה תשומת לב ממנו. כמו ילדה עשירה בבת מצווה שלה. הוא התיישב לצידי והדליק סיגריה.
מה הם רצו ממך המפגרים האלה?
חושבים שאני הכנסתי מזוודה ממלוכדת לטיסה שעבדנו עליה.
תעזוב.. באמת הם מיותרים בעולם, כמו זבובים, הם סתם מציקים וגם הם לא יודעים למה הם קיימים.
אני מקווה, אכלת?
לא, אתה רוצה ללכת לדיוטי פרי ?
כן הבטן שלי נדבקה לגב.
נכנסו לטרקטור ונסענו, אני קצת פחדתי להיכנס עכשיו לדיוטי פרי אבל סמכתי על זה שחג'ג' איתי. זה היה קצת מוזר כי סמכתי עליו יותר מאשר סמכתי על רוב האנשים שהכרתי, אולי בגלל שבזמן הקצר שאנחנו מכירים הוא כבר הוכיח לי את אמינותו דבר שאצל אנשים אחרים מתמשך שנים. או בגלל ששנינו שונים מהנוף פה, הוא קצת גיי שממש לא מתבייש בזה ואני ערבי במקום שלא יכולים לסבול אותי. איך שהתחלנו לאכול ראיתי מרחוק שלושה בריונים עם תיקי גב מתקרבים אלינו במהירות. התחלתי להזיע כבר דמיינתי מה קורה.
בחור גדול מכניס לי אגרוף בלסת, אני חושב על הים בחוף של עכו, ריח הדגים בשוק, החומוס של סעיד. אמא שלי שרה אום כולתום, אבא שלי עם החברים והנרגילה. מבחן ראשון בלימודים אני מסתבך עם מילוי השם שלי. מבקש עזרה ומישהו שורה מתחתי צוחק עם חבר שלו. הבריונים מניחים עליי אזיקים וכולם מסתכלים עלינו, אנחנו הסרט הכי טוב כרגע. פקק בגלל תאונה ובצד השני פקק של סקרנים. חג'ג' קוטע אותי בשאלה אם אפשר את המלח ואני רואה את שלושת הבריונים עומדים בתור לקחת לאפה עם קבב. היום המשיך שאני צמוד אל חג'ג', הוא הסביר לי על המזימות והתככים במעמקי רשות שדות התעופה. את השיטה של חבר מביא חבר, קומבינות ונקמות פרטיות. אבל בעיקר נתן לי טיפים מוזרים לחיים. עשינו עוד חמש טיסות בהם הצלחתי כמו גדסי להכניס את המזוודות בצורה שאפילו הפתיעה את עצמי אבל כל הזמן ניגן לי בחלק האחורי של הראש, מתי ירון יקח אותי. האם המזוודה הזאת תתפוצץ ומה יקרה שהוא יגלה ששיקרתי לו. ידעתי שבסוף היום החיים שלי יהיו חייבים להשתנות. אבל כבר הגיעה השעה שבע ואני מסיים בשמונה ולא קרה כלום. בשבע ועשרים לאחר שהתקלחתי וקניתי קצת אוכל כדי להאכיל את ג'ק המסכן שתקוע בדירה מהבוקר אחראי המשמרת קרא רק בשמי במערכת הכריזה. הלב שלי דפק כמו מטוס סילון וכבר חשבתי איך אני מעביר את היום במעצר ולמי אני יכול לתת את האוכל של ג'ק שהוא יאכיל לי אותו. הגעתי לחלון והיה שם אותו אחראי משמרת מהבוקר שדיבר עברית משובשת לחלוטין. הוא שאל אותי אם הייתי אצל 170 בצהריים. אמרתי שכן ואז הוא אמר שהתקשרו עכשיו ואמרו שהכול בסדר. לא קלטתי עד הסוף מה הוא אמר אז התחלתי בשאלות
מה עם המזוודה הסגולה, מצאו אותה? הכל הסתדר?
הבחור עדיין החזיק את הטלפון עם 170 והגיש לי את השפופרת.
שלום יסרע, זה ירון. אני מצטער על מקודם זו הייתה טעות אנוש פשוט דיילת מחברה אחרת שלחה את המזוודה ללא בדיקת ביטחון וזה הגיע לטיסה שלכם. שיהיה לך בהצלחה ותמשיך עם העבודה הטובה.
החזרתי לו את השפופרת והלכתי מבלי להגיד דבר, ניגשתי ללוקר שלי והוצאתי את הארנק שלי. מתוכו שלפתי תמונה של המשפחה שלי שהם שוכבים על הדשא בחמת גדר. נישקתי את התמונה והנחתי אותה בחזרה בארנק, הסתכלתי מאחורי וראיתי שבחור תימני מסתכל עליי מוזר שהוא לבוש בתחתונים ומגבת. סגרתי את הלוקר במבוכה קלה, לקחתי את התיק ואת שקית האוכל של ג'ק וסיימתי את היום הראשון בעבודה.