אני חשה שבורה.
איני מצליחה לאחוז בכוס המים הצוננים בלי לשמוט אותה מידי ולנפצה לאלפי רסיסים שמשתקפים בי וצורבים את נשמתי, הרעד חוזר ותוקף אותי, מצליף ומכה בחוזקה, ללא כל התראה ואזהרה, הצמרמורת מטריפת החושים והמורטת כל קצה עצבים שהיא גם המוקש היחידי שלי לתיעוב עצמי, לרצון לוותר פשוט ולשבור הכול..!
איני מצליחה לדבר או לצעוק, זה כואב לי. גרוני חנוק מגוש הדמעות האכזרי, בית החזה שלי כואב וצורב כאש להבה, ליבי מתכווץ בכאב מהצלקות שחרוטות עליו, דמעות עומדות בעיניי.. הדיכאון המייסר והארור הזה, תחושת הבדידות המחניקה, איני יכולה לסבול זאת.. רק.. רק נואשת, זקוקה, צריכה לקלף אותה ממני אך הדבר בלתי אפשרי!
אני מנסה לראות את הדברים הטובים בחיי, מנסה לקום מחדש על גבי הקרקע ולהילחם כל פעם מחדש, אך נמאס לי אני מוטשת ומיואשת! כמעט וחסרת תקווה.. לפעמים פשוט מתחשק לי לעצור את הזמן, להתכסה מתחת לסמיכה, לעצום את עיניי ולתת לדמעות לזרום.. לפרוק הכול.. אך הדמעות האלו, השנואות כל כך.. לא עוזרות בדבר.. רק מחלישות אותי יותר, אני חשה ממש כאילו אני יורה בעצמי בלי למצמץ! בלי מעט שיקול דעת דפוק!
איני מסוגלת להתרכז בלימודים, בזמן איכות עם המשפחה, במה שטוב לי או רע לי.. איני יודעת מה עובר עליי! יש לי בחילות וכאב ראש איום ותוקפים אותי יצרים שבעבר תקפו… למה זה חוזר? למה זה קטרה לי שוב? מה עשיתי שכך העולם שונא אותי ואני את עצמי? אני מנסה להיות מושלמת, מנסה לקבל ציונים טובים ולהיות אוזן קשבת של כל העולם אבל לעזאזל.. למה איני אצליח אף פעם לשמח את עצמי? לי לא מגיע?! כנראה שלא..
אילו ורק היה מישהו אחד שהיה מחבק אותי, נמצא לצדי עכשיו מתי שאני הכי זקוקה לו ואומר לי שאני לא בסדר אבל לא לדאוג, כי אני יעבור זאת.. אילו ורק היה מישהו שבאמת הייתי חשה שדואג לי הכול היה בסדר פחות או יותר.. אני מניחה לפחות..
התחושה המחליאה הזו, פיזית ונפשית … מורטת את עצביי וגורמת לדמי להתפרע בעורקיי.. די.
אבל, היא לא עוזבת.
די!
והיא עדיין כאן..
תגובות (9)
אויי אני מבינה אותך
כן גם אני מרגישה כל להיפמיים וזה לא תחושה כה נעימה
אני גם תמיד מרגישה לבד אני התרגלתי לזה
ואותי אפ אחד לא מבין
אני באמת מנסה לעזור לכולם אבל ליפתוח את הלב שלי אני מפחדת מאוד
אז קודם כול כול הכבוד לך על זה שאת משתפת אותנו
אני לא משתפת אפ אחד וזה עושה לי לא טוב כי את הכול אני שומרת ביפנים
ואני מציע לך שהם את מרגישה כך ואת רוצה שהיה לצידך מישהו
אל תפחדי תצאי תעני מהעולם כי העולם הזה לא מפחיד תאמיני לי
ואני תמיד אוהבת ללכת לים כי הוא המקום שתמיד מרגיעה אותי
אז אני מקווה מאוד בשבילך שתרגישי טוב
ועם את צריחה עזרה או משהו
אני תמיד פה בשבילך
אוהבת שרית
זה לא חפירה!!
עם כתיבה עוזרת לך לפרוק כאב את יותר ממוזמנת לעשות זאת! (אני עשיתי זאת מלא פעמים..)
אני ממש מזדהה איתך. כאילו ברצינות. לפעמים זה מה שאני עושה, מתכסה מתחת לשמיכה ובוכה. כי זה עוזר.
הכתיבה שלך מרגשת ומעבירה את התחושות שלך בצורה ממש טובה.
ספיר 3> (ומקווה שתרגישי יותר טוב :)
כואב לי מאד מאד מהתיאור שאת מתארת מה עובר עלייך, את בן אדם מאד חזק תהיי מרוצה כי את סובלת ונאבקת.
אין מה לדבר כי ימים קלים יותר יגיעו אך דעי לך "החיים הם כמו גלגל פעם למטה ופעם מעל"
מאחלת לך שחייך יהיו רק מעל בגלגל – זה יהיה תהיי סבלנית מתוקה שלי ממני באהבה בקי ♥♥♥
תגובה לשריתי – אני מאד מצטערת על מה שכתבת בתגובה שלך לאלנואר – אל תסתירי דברים כואבים – ספרי וכתבי עליהם וזה יקל עלייך ללא סוף – מקווה שאת לא כועסת כי התערבתי כאן אבל את יודעת את היחס שלי כלפייך ♥ ממני בקי ♥
תודה רבה מדהימות הצלחתן לעלות לי חיוך.. אני מקווה שבסוף הכול יהיה בסדר עם כולנו ונעבור את כל התקופות האלו :)
אמן! ;)
זה בדיוק מה שאני מרגישה בימים האלה.
גם אני מרגישה לבד.
אני מרגישה שלאף אחד לא אכפת ממני,אני כל הזמן חושבת עליי שאני מכוערת ולא טובה מספיק. יש עליי הרבה לחץ בזמן האחרון אני משכנעת את עצמי שכל מה שאני חשה זה בגלל הלחץ,לחץ בעיקר בלימודים .וכמו שאמרת יהיה בסדר וזה יעבור .
הכל יהיה בסדר. ותמיד גם בתקופה הזאת אני מזכירה לעצמי את המשפט המדהים
הזה : תנו חיוך הכל לטובה. הכל בסדר והכל יהיה בסדר,התקופה המסריחה הזו תעבור מהר וכולם יהיו בסדר : )
תודה רבה רוזי אוהבת אותך ותמיד כאן :)
תמשיכי לשמור על השימחה הזו כי זה הדבר החשוב ביותר
אין לך מושג כמה אני מבינה אותך, האמת היא שגם אני הופתעתי מהחיבור שלי עם הקטע הזה, את הצלחת להסביר מצויין את מה שעובר עליי בזמן האחרון, וגם אני לא יודעת מה לעשות… גם אני שואלת את עצמי אם אני אף פעם לא אצליח לשמח את עצמי? ורק המחשבה על כך שזה לא יקרה עצובה ומייאשת מאוד, אבל מעצות של אנשים הבנתי שכל החיים עוד לפנינו, ובעזרת חברים טובים ויד מושטת לעזרה הכל יסתדר בסוף.. את לא חושבת?
דרך אגב, את כותבת מדהים, אשמח לקרוא עוד קטעים שלך:)