אני חלאה

אני חלאה.
ספציפית עכשיו.
הקלדתי במהירות ושלחתי את ההודעה.
אני שונאת את עצמי, שונאת את זה שאני יכולה להרגיש, שונאת את זה שהוא לא רואה את זה.
אני שונאת את זה שאני רואה בו ידיד שונאת את זה שהוא אוהב אותי, שהוא אוהב אותי יותר מידי.
להגיע לדלת ביתי עם זר פרחים… אכלתי בדיוק מאפה וכשקלטתי שהוא מחזיק זר פרחים ושפתיו מבטאות את השאלה "רוצה להיות חברה שלי?" נחנקתי. לא אני לא רוצה. הסכמתי. אני חלאה.
אני שונאת את זה שאני יודעת לשלוט באנשים לטובתי, שאני גרמתי לו לרצות להיפרד ממני, למרות שהוא עדיין אוהה אותי.
אני שונאת את זה שמה שאני כותבת עכשיו לא טקסט יפה ומושקע. אני רוצה להיעלם.
כי הוא צריך עזרה, הוא סובל וכשאני מציעה עזרה, משהו שלא מציעים לי אף פעם, הוא אומר לא. הוא אומר שיש לו מלא חברים אחרים.
התנגדתי, הוא אמר שנשים לא מבינות גברים.
תלשתי את שערי וניסיתי לא לבכות מזעם מצער ומעוד רגשות.

אני מרגישה חלאה, סימסתי ביד רועדת.

תהני, הייתה התשובה שלו.