אני זקוקה למישהו

אני שואלת את עצמי אם אני זוכרת את האדרנלין שעוטף את כל גופך כשאתה נמצא ליד מישהו שאתה אוהב. את דפיקות הלב שמתחילות לפעום בחוזקה כשאתה שומע את השם של אותו אדם. אם אני כבר שכחתי את ההרגשה "העל- טבעית" הזאת כשאתה נוגע בטעות תמימה בגופו של האחר, איך שהזרם החשמלי מכה בך בת אחת ומעיר אותך מהתרדמת הארוכה שחיית בה במשך כל כך הרבה זמן. את מידת ההשפעה שיש לו עליך. איך מילה אחת שלו יכולה לשנות כל כך הרבה. איך מבט אחד יכול, מצד אחד ,להקסים, לכשף, לשכר ולחמם, ומצד שני,להכאיב, לשרוף, למוטט ולשתק. כמה זמן עבר מאז שחשתי את התחושה העילאית הזאת. ימים ארוכים עברו מאז הפעם האחרונה שסגרתי את הדלת, התיישבתי על הרצפה, והודיתי במעין חצי חיוך משוגע, ש"זהו, נפלתי חזק". המון המון זמן יומני היקר, יותר מדי זמן. אני מודעת לכך שזה לא בריא, אבל אני בן אדם שתלוי פיזית ונפשית באהבה של האחר. אני זקוקה להיות נאהבת כאוויר לנשימה. מידת האושר והדיכאון שלי מותאמים לפי מידת האהבה שאני מקבלת מהסביבה. הלוואי והייתי חזקה מספיק כדי לומר שאינני צריכה דבר מלבד עצמי. שאני מסוגלת לחיות בעולם הגדול והמפחיד הזה ללא מישהו להישען עליו. ללא מישהו שיחכה לי בסוף המירוץ המעייף הזה, וישתוקק לשמוע על כל החוויות שעברתי בו. אני לא מספיק חזקה, זה בטוח. אני זקוקה לטיפת מזל שתפתח לי את הדלת לאהבות חדשות ומרגשות, ושתוביל אותי לקצה. אני מעדיפה לעבור הכל "במכה אחת", פשוט לגמור את הסבל הזה ולחוות את כל "שלבי ההתבגרות" שאני חייבת לעבור בתור נערה. להתגבר על המכשולים כדי שסוף סוף אני אוכל להתחיל את חיי עם מישהו שמתאים לי. החיים כל כך גדולים, ומצד אחד, אני מתה לטירוף אותם. אבל מצד שני, אני יודעת שאני לא יכולה לעשות זאת בלי מישהו שיהיה שווה לעשות את זה עבורו. מטורף להבין כמה אני מוכנה לעשות בשביל שתהיה לי אהבה עכשיו. בשביל למצוא מישהו, שלמעשה, ישבור אותי לחתיכות, כמו שאר האהבות שהיו
לי. אני מצטערת, אבל אני זקוקה למישהו. מיליוני פעילות פמיניסטיות עכשיו מתגלגלות בקברם כעת, אבל לצערי אין לי מה לעדות בנידון. אני זקוקה למישהו, לא משנה כמה פרימיטיבי סקסיסטי, ושוביניסטי זה נשמע. וגם הזמן שלי יגיע, אני מקווה.