אני זוכרת כמה כואב היה לי להביט בו

אני בחיים לא אשכח איך זה הרגיש.
השילוב הנדיר הזה שבין אהבה לשנאה, שבין הכאב לתרפיה.
רגל אחת שדורכת בגיהינום ורגל אחת שדורכת בגן עדן.
השלווה הזאת שמשתקת את כל גופך מצד אחד, ודקירות הכאב הפתאומיות מצד שני.
אתה נמצא בעולם מקביל, עולם שבו שום דבר לא ברור יותר. אתה לא מוגן, ושום דבר לא בטוח.
אתה מרגיש את השפעת הסם עולה מהאצבעות שברגליים עד הלב,
אך אתה עדין נשאר מודע לסכנה ולשבריריות של המצב.
אני זוכרת כמה כואב היה לי להביט בו.
כמה רציתי לתפוס את המבט שלו ולחייך את החיוך המטופש שלי.
כמה דרשתי את תשומת ליבו.
וזה מה שנשאר לי. לאחוז בזיכרון הזה. לא לשכוח לעולם איך זה הרגיש. כי מי יודע מתי אני ארגיש את זה שוב.