אני זה?-פרק 1.
הנחתי את נעליי ליד מיטתי ונשכבתי עליה. כלבי דיסטון רבץ ליד מיטתי
ובחוץ ירד גשם מקפיא.
בדקתי בטלפון אם שלחו לי הודעה, אך בדיקתי הייתה לשווא.
ניחוחות מן המטבח הציפו את חדרי. גרבתי גרביים חמימים ויצאתי לבדוק מה אימי מבשלת.
זה היה מרק עוף. ישבתי בשולחן והיא חייכה אלי.
היא הגישה לי צלחת מלאת מרק. לגמתי מן המרק, ולשוני נכוותה.
"אתה בסדר דייב?!" אימי נלחצה, ומיד הביאה קרח. לא רציתי את הקרח הזה, הוא היה יותר נורא מן הגשם שירד בחוץ. אך היא התעקשה עליו.
שמתי את קוביית הקרח בפי, ובהחלט זה עזר, כבר לא היה לי כואב. חזרתי למיטה וראיתי את דיסטון שוכב על מיטתי. "דיסטון, רד משם. עכשיו" ניסיתי לצוות עליו, אבל כלום לא עזר. הוא ישב שם.
אני איכשהו מבין אותו, היה לו קר. "טוב, אני מרשה לך להיות כאן רק בפעם הזו." אמרתי לדיסטון והוא קשקש בזנבו.
הערב יהיה נשף. אני לא רוצה ללכת לשם, אבל אין לי כל כך ברירה. אם לא אלך לא אקבל את תעודת גמר התיכון שלי, ואם לא אקבל אותה כל הבגרויות שעשיתי יהיו לשווא.
חיפשתי בארוני חליפה נורמלית לנשף, ומצאתי חליפה די הולמת וסבירה. לבשתי אותה ונראיתי כמו אדם מכובד, הסתכלתי על המראה, וגיחכתי.
תגובות (1)
אוליבר ואוו איזה כתיבה יפה תמשיך
אהבתי את הסיפור
אוהבת שרית