אני זאת אני אז.. למה?..

אני קטנה, אני מודה.
אני לא אוהבת את זה שאנשים מנסים לשנות אותי.
אולי אני קטנה , כן אבל יש לי דעות משלי, שאני בטוחה בהן.
אני קטנה, זאת סיבה לשפוט אותי?
זאת סיבה ללגלג על דעתי?
זאת סיבה לתקן אותי?
אני מודה שהשתנתי , אני מודה שיש לי דעות אחרות
אבל ככה זה לא? ,גדלים, מתפתחים, משתנים!!
אבל מצד שני , כן יש צד שני.
מצד שני אני לא מבינה למה כל כך השתנתי
איפה אותה ילדה קטנה ותמימה שרק הקשיבה לחוקים?
שרק עשתה את מה שהיא צריכה ויותר?
איפה הילדה שהייתה מצייתת להכל , ממש כמו רובוט?
איפה היא?
אפילו אמונה באלוהים כבר אין לי..
אני מאמינה בחופש האדם..
אני מאמינה בעבודה קשה אבל במרחב ..
אני מאמינה ביכולות שלי גם אם אני לא מראה זאת..
אני לא מקפידה בחוקים אלה בחופש
לא במטלות שלי לא במטלות של אחרים
רק בחופש. כמובן שיש לי גבולות אבל..
אני אוהבת לטפח את עצמי , אכפת לי מהמראה החיצוני וזה גם שינוי שלי שלרוב הבנות זה קורה.. אני לא מבינה מה הבעיה בטיפוח? זה לא שאני מגזימה אני רק' משדרגת' אני מאמינה ביופי טבעי ולא במסכות איפור אני רק מטפחת את עצמי יותר ולא שופכת דלי איפור על הפנים.. אז למה אומרים שזה מוזר ושונה? נכון זה שונה אבל זה לא מוזר זה שונה ממה שהייתי ולא שונה מהעולם
אני אוהבת את עצמי. אני לא מבינה למה מנסים לשנות אותי.
אני כבר עברתי שינוי כן כאב משנה אותך . אני מודה שהכאב שינה אותי וחיזק אותי אז למה ?
למה מנסים לשכנע אותי להיות מי שאני לא?
אני לא יודעת או מבינה איך השתנתי מיום ליום ועוד יום וככה עבר שבוע וחודש ושנה ורק אז קלטתי הכל שהכאב הזה שינה אותי
אני מאמינה בעצמי וזה מה שחשוב לא?
אז למה?!
כמו שאחרים לא היו רוצים שיישנו אותם למה אותי מנסים ?
אני שונה מאחרים נכון. אבל זאת לא סיבה
אני פשוט אעבור את זה ועד עד השאלה היא..
למה..?