אני והמחלה

הייתי באמצע תרגיל לילה, אחרי שכבשתי כבר כיפה אחת והתחלנו ללכת בעקב של מחלקה אחרת
היה קטע שירדנו למצב קריעה[שאתה יושב על רגל אחת]
וחיכינו שהמחלקה שמולנו תתקדם כדי שנוכל אנחנו להתקדם
זה היה לילה חשוך, ונפלו המון כוכבים, כשחזרתי הביתה גיליתי שהיה מתח כוכבים
כל פעם שנפל כוכב ביקשתי אותו הדבר
"שאבא שלי יהיה בריא"
היה איזה רגע שישבנו והתבוננו בשמיים וכרגיל כוכבים נופלים
פתאום, נפל כוכב ממש גדול, זהר סביבו אור ירוק ולקח לו כמה שניות טובות עד שנעלם
כולנו היינו פעורי פה, כולנו ראינו את זה, זה היה מחזה מדהים!
ואני "שאבא שלי יהיה בריא"
אז התחלתי לחשוב על כל המחלות של אבא שלי וכל מה שהוא עובר
וכמה שאני רוצה שיהיה בריא שיחזור להיות כמו שהיה
שיצחק מדברים, שיעשה דברים בבית שיחזור לעבוד שיהיה שמח
שנוכל לטוס לחו"ל ושלא יהיה לו יותר טיפולי דיאליזיה
ככה באמצע התרגיל נזכרתי בכל זה ודמעות עלו לי לעיניים
עוד שניה אני מסתערת ויורה, דווקא אז הלב החליט להיות רגיש
באמצע הלילה כשקר עם ווסט עלי במצב קריעה מוכנה לקום ולהסתער
דווקא אז נזכרתי באבא
כמעט בכיתי.