אני המדרדרת- הבוקר שאחרי
בבוקר שאחרי שררה שתיקה,
הנגאובר וניסיון להבין מה קרה בלילה.
אפילו אני, שלא יודעת לסתום את הפה, שתקתי.
לא הפסקתי להביט בי במראה.
האיפור היה מרוח השיער היה פרוע.
העיניים נפוחות ומהפה נודף ריח אלכוהול וקיא.
עצבות בלב, חוסר אונים.
מחפשת את מי להאשים,
שתוצאה אחת ניצבת מול עיניי, אני.
אני האשמה.
תגובות (1)
ניסיתי אלכוהול, זה לא עבד לי. לשתות אלכוהול גורם לי להרגיש גרוע, ערמות של שנאה עצמית וגועל.
בשביל מה צריך את זה, אה? בשביל להיות בראש טוב ואז להקיא מרוב ראש רע?
קראתי כבר כמה פוסטים שלך, בהתחלה לא ידעתי איך לנסח תגובה, כי לא ידעתי אם אלו קטעים שהמצאת או… משהו שקרוב אלייך, אבל אני בכל זאת אכתוב.
אם את במקום הזה, של אלכוהול, ולא יצאת משם, את חייבת לגרור את התחת שלך ולצאת מזה. אני יודעת שאני לא יכולה לנחות עלייך באמצע החיים בלי לדעת מה הסיפור שלך או למה את שותה, אבל בתור אחת שהייתה כמה דקות בתוך המערבולת האינסופית הזאת, אני יודעת שלא משנה כמה המצב רע, לא שווה ליפול לזה.
החיים מחורבנים, אחותי, אבל מה שוות הדמעות שלך אחרי לילה כזה? מה שווה הגועל? אותו הדבר סמים, שנאת חיי עלי אדמות. משתמשים בזה כדי לברוח, אבל זה כמו לברוח ממכות ולקבל בסוף כפליים.
כאב לי ממש לקרוא את זה, לא רוצה שתהיי במקומות האלה. אני לא מכירה אותך, אבל בטוחה שאת הרבה יותר מזה וחרא כזה לא מגיע לך.