אני האמיתית

"ישבר להן הלב, תגידי את רצינית?!" הצחוק נזל מפיה כמו ארס.
"ישבר להן הלב" היא גיחכה.
"כאלו שזה יזיז למישהו, את יכולה להיעלם והתוצאה תיהיה אדם אחד פחות בארץ. לא יקרה כלום. מבטיחה לך את כלום את אווויר!" המילים שלה היו סכינים שנתקעות בגופי אחד אחרי השני.
"אבל יותר מהכל את מטומטת!, טיפשה!, חסרת כל מוח!.. אבל את יודעת זה כבר"
הדמעות ירדו מעייני בלי הגבלה בלי מעצורים, יבבתי כמו ילדה קטנה.
"מה?" היא צחקה.
"את רוצה שאני אפסיק להעליב אותך, אוי מסכנה קטנה שמישהו יבוא להציל אותך?" היא סיברה עלי בכזה לעג שנפלתי על בירכי ולא הצלחתי לקום.
"חה כאלו מישהו יסתכל עליך, ואת עוד רוצה שמישהו ירגיש עליך אהבה, תחלמי, לנצח כנראה." הגועל שחשה כלפי היה כל כך ברור שיכולתי לראות אותו מולי עומד ומסתכל כאלו אני איזה חתיכת זבל שנפלה בטעות מפח האשפה.
"את גועל נפש של ילדה, איך את לא יודעת את זה עדיין?, זה צריך להיות מנטרה בראש שלך כי זה מי שאת ילדה דוחה שכמותך!!" לא הפסקתי לבכות לדקה הרגשתי איך הדמעות נאגרות על חולצתי ומרטיבות אותה בלי הגבלה.
"תבכי תבכי לנצח!. אני שונאת אותך את מגעילה כל כך שאני לא יכולה להאמין שאני זה את!. הכעס שלה עלי היה ברור ומובן. איך אני יכולה להמשיך לאמלל אותה ככה.
"את תשארי ילדה מטורפת חסרת כל שכל!!. כי אף אחד לא ירצה אותך, את הגוש שומן הדוחה הזה שנקרא את!, אני מתעבת אותךך!!"
"מה את רוצה לקשר את השיחה הזאת לאבא שלך?? נכון?!, בבקשה ממך תפסיקי להיות מטומטמת, זה אשמתך שאת ככה לא אשמתו. את רואה טוב לו בלעדייך, ככה זה צריך להיות עם כל אחד שרוצה להיות בקרבתך." צסכול נשמע בקולה, אני באמת כזאת אידיוטית שזה פשוט נורא!.
"אני שונאת אותך תזכרי את זה לנצח! כי גם פה אף אחד לא אוהב אותך!. זה סתם משחק שמשחקים בו ואת פשוט עוד שחקן פעוט"
אני חסרת חשיבות ולנצח אהיה חשבתי לעצמי היא צודקת, היא תמיד צודקת הסתכלתי עליה לתוך עיניה הרציניות.
"אין לך שום 'כישרון' כתיבה! לכי תמכירי את החרא שלך למישהו אחר אבל לא לי!, אף פעם לא לי!!"
"כי מה שכל כך קשה לך להבין זה שאני יודעת הכול. ממני את לא יכולה להסתיר כלום!, אני הצד האמיתי שלך! אז לכי לשקר לכולם גם מחר בבוקר!."
היא צודקת, היא תמיד צודקת!.