אני באמת!

ערב טוב לכל מי שהחליט לשבת ולקרוא את הבולשיט שאני כותבת כאן
אז מי שמכיר קצת את הדף שלי יודע שאני יותר כותבת סיפורים ארוכים עם המשכים אבל היום החלטתי לחרוג ממנהגי ולספר לכם קצת על עצמי באמת!

אז אני בת 17 וקצת לומדת בבת ים בכיתה יב מיפו ד
מאוד קשה לי להרחיב על עצמי אז אני אתחיל לספר ואתם נראלי כבר תצליחו להבין על מה מדובר
(וכמובן שאם למישהו יש שאלה או משהו להגיד מוזמן לכתוב בתגובות מבלי להתבייש)
*השמות אינם אמיתיים*

אז אני רוצה להתחיל באקס הראשון שלי.. שלמה, שאיתו הכל התחיל בעצם.
אני עדיין זוכרת את התאריך אלוהים יודע למה?! אז הכל התחיל בתאריך ה-18.5.2015 אני הייתי אז בת 13 בלי ביטחון עצמי. אני וחברה שלי שני הלכנו לים לחוף בבת ים להכיר את השמש מקרוב, רק התחיל הקיץ ישר אחרי הלימודים הלכנו לשים בגד ים לגלח את מה שאין לנו ויצאנו לים אבל הפעם החלטנו ללכת לחוף הכי רחוק בבת ים. שני באותה שנה עברה מבית הספר שלנו לבית ספר בבת ים אז ככה שהיא ידעה איפה כל החתיכים יושבים ולאיזה חופים הכי כדי ללכת. אני לבשתי חזייה בצבע טרוקיז מגעיל כזה עם פושאפ ותחתון שלא ראו כי הייתי עם שורט שכיסה לי את התחת והגיע עד לטבור, עם שער מקורזל, סגנון של גלי נפוח בצורה לא הכי יפה שיש אפשר להגיד גם מזוויעה, עם משקפי ראיה שמנסים להיות בסטייל אבל זה לא הולך בגלל איך שאני נראת. ושני.. שני הייתה ילדה יפה, אז בדיוק היא התחילה להרזות ולהראות יותר טוב מכל החבורה שלנו, לקחנו שני מיטות שיזוף מול השמש בין הים למסעדה בדיוק באמצע, אחרי שאנחנו יושבות ומדברות קצת בנינו על זה שאין חתיכים וחבל שבאנו דווקא לחוף הזה, בדיוק אז הגיעו חבורה של בנים שחלקם, כמעט כולם נראים די טוב, הם התיישבו לא רחוק מאיתנו ואני ושני כבר התחלנו לדבר על מי שייך למי ומי רוצה את מי, לאחר בערך עשר דקות אפילו רבע שעה קלטנו שהם אוזרים את עצמם ואני כבר איבדתי תקווה שאני אראה עוד מישהו שהוא לטעמי אבל מסתבר שטעיתי, כהם התקפלו אני הייתי במחשבות ולא שמתי לב, הם בעצם באים לשבת ממש לידינו. תוך כדי שאני שקועה במחשבות שלי אני שומעת
שני: "רלי, צאי מהמקום שנכנסת אליו ע כ ש י ו !"
לקח לי בדיוק שתי שניות להתאפס על עצמי וסובבתי את הראש אליה בלי שמץ של מושג מה היא רוצה ממני
שני: "רל קלטי הם באים לשבת לידינו תהיה יפה ונחמדה כדי שישימו עליך"
ואני הנהנתי בלי להוציא מילה לא ידעתי אם אני צריכה לשמוח שהם באים לידינו או להיות עוף משם כי בתכלס אני זוועת עולם, אבל כמובן שלא היה לי אופציה בכלל ונשארתי שם, שתקתי שמתי על עצמי שמן והסתכלתי על הים כמה הוא יפה והקשבתי לרעש של הגלים מתנפצים על החוף, הכל רק בשביל לא להתייחס אל הבנים שכבר התיישבו ליד שני.
תוך כדי שאני מנסה להתעלם מעצם קיומם אני שומעת פתאום את אחד מהבנים מדבר בטלפון עם חבר שלו ואומר לו "אחי מה הבעיה להגיע לחוף כולה להמשיך ישר עד לסוף החנייה ולפנות בסוף ימינה עד לחולות ואתה כבר תראה אותנו"
הסטתי את הראש לראות מי זה שמדבר, וראיתי ילד פשוט חתיך קראו לו אביגדור. ואז שמעתי את שני אומרת "רוצה שאני אדבר איתו אני יודעת להסביר" ואני רק חשבתי? על מי היא נדלקה שהיא קיבלה ככה אומץ לדבר איתם ומאיפה בכלל היה לה את אומץ הזה? ואיך לי אין אותו?.
אחד הילדים ענה לה "לא הכל טוב" ובדיוק אחרי שתי שניות החבר שלהם בא הביא את הנרגילה והם ישבו שם במרחק של אצבע מאיתנו, חבורה של חמישה גברים שרובם הגדול נראה טוב מהמצופה.
שני התחילה לדבר איתם והם איתה, היא הציגה את עצמה ואמרה "לי קוראים שני וזאת חברה שלי רלי" ואני עדיין ישבתי עם המשקפי שמש בוהה ומקשיבה לכל מילה כמעט שיוצאת להם מהפה ותוך כדי חושבת לעצמי כל מיני דברים.
שמעתי את אחד הבנים אומר "הלו שני" עם קול של באתי לתקוף ומצאתי "אני שלמה, זה אביגדור, זה פפו, המכוער עם החולצת בית ספר זה תמיר, והשמן זה יואב" ואני צחקתי בשקט ושני.. שני צחקה הכי חזק שהא יכולה ואז שמעתי את יואב צועק עליו "יזין למי אתה קורא שמן ישעיר" אני המשכתי לצחוק. בזמן ששני והבנים מתחילים להכיר טיפה יותר לעומק אני עסוקה בשלי ובזה שאני כמו רוח רפאים שאף אחד לא שם לב אלי בכלל במשך איזה שעה וחצי ופתאום לא יודעת מאיפה למה ואיך, אני שומעת את שלמה "רגע מי זאת שיושבת איתך?" ושני עונה לו כאילו היא בחיים לא הציגה אותי, כאילו גם היא שכחה ממני "אהה זאת רלי" שלמה חייך אלי חיוך ממיס כזה שאי אפשר לעמוד בפניו ואני מנסה לחייך בלי השיניים כי הן היו ניראות זוועת עולם,הוא אמר לי "מה למה את יושבת שם בצד בואי לפה שבי איתנו" ואני.. אני נפלתי בקסמיו.
התחלנו לדבר והיה הכי זורם שיש, הם הציעו לי לקחת שאכטה מהנגילה וסירבתי, אז עוד לא עישנתי.
וככה זה התחיל ככה מפגישה אחת קטנה וטיפשה בים כל החיים שלי בעצם התחילו.
שלמה התחיל איתי (אני לא יודעת איך בוא נודה רגע באמת אפילו אתם שכרגע קוראים את הסיפור הזה הבנתם הייתי נראת רע מאוד.)
בקיצור למה התחיל איתי ואני והוא תוך יומיים בערך נהיינו ביחד אני עם שלמה שני עם חבר שלו אור. אני שני לי ועומר (חברות הכי טובות שלי באותה התקופה), התחלנו לצאת איתם ולשבת איתם בשכונה שלהם.
שלמה היה החבר הראשון שלי. הוא ביקש ממני ומשני להשיג לאביגדור מישהי שנוכל להיות ככה בסבבה שלנו חבורה עם חבורה, לאט לאט לי ועומר הפסיקו לצאת איתנו ואני ושני חיפשנו מישהי שתיהיה עם אביגדור מצאנו איזה אחת שהייתה שכבה מתחתינו קראו לה ליס. אני לא הייתי חברה שלה אל שני כן ואני.. אני סכמתי עליה, גם לא היה לי אכפת כי לי יש את שלמה ואני מאושרת איתו אז מה אכפת לי מי תהיה עם החברים שלו.
התחלנו לשבת יותר ביחד הוא הכיר אותי לכל החברים שלו בתור החברה שלו ואני נהנתי מכל שנייה איתו ועם החברים שלו.
עד שיום אחד ליס ואביגדור נפרדנו (אני וליס כבר נהיינו חברות ממש טובות), ליס התחילה לדבר עם שלמה על אביגדור ולבקש ממנו עצות ולי זה לא אפריע אני יודעת היא חברה שלי והוא ה-"גבר שלי" אז לא אכפת לי שידברו אני סומכת עליו ועליה במאה אחוז.
אחרי כמה ימים אני לא הלכתי לגינה שהיינו יושבים בה אבל שני הלכה והייתה שם עם ליאם והבנים. באותו יום כמה ילדים ערבים באו לאביגדור ושאלו אותו על ליס אם אפשר להתחיל איתה (באותם ימים אחדים הם חזו להיות ביחד) והוא אמר להם שהיא חברה שלו ושלא יתקרבו אליה והם לא קיבלו את זה בצורה יפה והתחילו לריב איתו מכות, כולם ברחו כל הבנות והחברים שלו, הוא נשאר לבד וספג את המכות.
שבוע אחרי זה יצאנו לטיילת ישבנו כולנו, ליס ואביגדור שוב נפרדנו, הבנים שתו וודקה ואנחנו (הבנות) אקסל, שלמה לקח אותי לצד לדבר איתי (זה היה שבוע לפני החודש שלנו) אני ישבתי על בטון והוא עמד ואמר לי "חיים שלי את לא מבינה כמה אני אוהב אותך" ואני כולי הסמכתי ועניתי לו "גם אני אהבה שלי"
שלמה: "את יודעת שאבא שלי אמר לי היום שהוא לא מאמין מישהי יכולה לסבול אותי בכלל ועוד כמעט חודש"
אני צחקתי והייתי די מופתעת בכלל לא ידעתי אנחנו כל כך קרובים לחודש ואמרתי לו "מה אנחנו עוד מעט חודש?"
והוא היה בשוק כי בדרך כלל הבנות זוכרות תאריכים ולא הבנים והוא ענה לי "כן רל מה יש לך, האמת להגיד לך שאני באמת לא בין איך את סובלת אותי חודש"
ואני עניתי לו "מי שישמע כאילו אני הקשר הכי ארוך שלך"
והוא ענה לי כאילו ידעתי את זה קודם "כן בחיים לא יצא לי להיות עם מישהי שאני אוהב חודש זה הכי הרבה שלי" ואני הייתי בשוק ומובכת עוד יותר, שלמה קפץ עלי בנשיקה ללא היסוס, הנשיקה הכי טובה שהייתה לנו!
ופתאום אני רואה את שני רצה אלינו מתנשפת כולה ואומת לנו בבהלה "רוצו, עמנואל, שוקר" בלי שהספקנו להבין מה קורה ראינו בקבוק וודקה עף על ג'קי (אחד מהחברים של שלמה) כולנו התחלנו לרוץ עזבנו את הוודקה ואת חלק מהחברים שם, פשוט רצנו כמו מטורפים כשעמנואל רודף אחרינו עם שוקר ונהנה מכל שנייה.
אחרי שיצאנו משם בנס לא התקבתי לגינה בטיילת ולא לגינה בשכונה של שלמה שלושה ימים.
היה נראלי יום רביעי, אני בדיוק חזרתי משני (ישבנו אצלה אני, היא, עומר, לי וליס) כשהגעתי הביתה קיבלתי הודעה משלמה:
שלמה: -רלי תקשיבי אני צריך לדבר איתך-
ישר הבנתי שזה סימן רע
רלי: -מה קרה?-
-שלמה אתה מלחיץ אותי-
שלמה: -יש לך מה להילחץ-
רלי: -קרה לך משהו? הכל בסדר?-
שלמה: -כן אני בסדר, זה לא משהו כזה-
אני ישר הבנתי במה מדובר, הוא רוצה להיפרד ממני, האושר שלי לא רוצה שנהייה ביחד יותר, הבן אדם שכבר חשבתי שהיה הראשון שלי (מחשבות של ילדה קטנה אין מה לעשות, האופוריה של האהבה)
רלי: -אני יודעת מה אתה רוצה להגיד לי, רק תגיד לי למה-
אני כותבת לו את זה עם דמעות בעיניים, מפחדת מהתשובה שלו
שלמה: -וואלה לא יודע אנחנו פשוט לא מתאימים-
באותו רגע אני פשוט נשברתי, בכיתי את חיי נכנסתי מתחת לשמיכה ולא רציתי לצאת ממנה יותר לעולם, פתאום שני התקשרה
שני: "רל מה איפה את?"
אני לא יכולתי לענות, בכיתי, והיא שמעה
שני: "רחל מה קרה? מי גרם לך לבכות ככה? שלמה?"
רלי: "את יכולה לבוא?"
שני : "אני דקה אצלך"
אחרי ששני הרגיעה אותי לא יצאתי מהמיטה אכלתי גלידה וראיתי השיר שלנו.
יום למחרת קמתי בשתיים בצהריים באותה תנוחה מיום של לפני, אחרי שהתעורתי על עצמי והמשכתי לראות השיר שלנו, קיבלתי הודעה מליס
-שומעת רל-
רלי -אהה..-
ליס -תקשיבי אני ושלמה מאוהבים, אני יכולה להיות איתו?-
באותו רגע הרגשתי כאילו הלב השבור שלי מתאתמול נשבר לחתיכות יותר קטנות ממה שהוא היה, אפילו חשבתי על להתאבד אני נשבעת לכם, תבינו עד כמה מתתי מבפנים.
אני בטיפשותי עניתי לה
-תעשי מה באלך-
והיא באמת עשתה מה שהיא רצתה, והיא הייתה איתו.
וככה נשבר לי הלב בפעם הראשונה.
תאמינו לי שזה לא הסוף, זאת הייתה ק ההתחלה של שלמה בחיים שלי.
את ההמשך אני אספר לך פעם הבאה.