אני אני, ולא אשנה את עצמי כדי להיות "אהובה יותר".
הזעם עולה על גדותיו.
הוא פשוט מצבר בי כמו כדור אש רותח ולאט לאט עולה.
אני כועסת, כמעט שונאת את עצמי על כך.
אני מנסה לשנות את עצמי.
לשנות את עצמי כדי שיאהבו אותי!
זה כול כך מטופש שעכשיו גם אתחיל לבכות וארגיש עוד יותר מטופשת.
הרי על מה אני בכלל בוכה??
אוף!
אני מרגישה חסרת אונים.
וזה מוזר, כי לי לפעמים אני רוצה לבכות.
פשוט להוציא דמעות, להוציא כוח.
להיות מותשת ועייפה ועצובה.
להיות בדיכאון…
זו… הרגשה טובה.
אני לא מראה את זה מבחוץ.
תמיד רואים לי חיוך על הפרצוף.
שיניים צהובות עם גשר בולט.
נחמד…
תגידו לי, למה כול פעם שהיא מתחילה משהו, היא תמיד מצליחה בזה?
אני הייתי שם הרבה לפניה וכמעט לא שמו לב אלי!
אבל היא….
היי חברים, אני לא חדשה באתר בכלל, זהו משתמש חדש.
אני רוצה שתדעו שהקטע הבא מכוון אל הרבה אנשים ואתם חלק מהאנשים הללו.
בשביל לשמור על פרטיותי האישית פתחתי את המשתמש הזה.
זוהי מעין פריקה, אני מקווה שתגיבו.
תמיד אוהבים אותה ישר.
צנועה?
שרוטה.
תגידו לי איך אני יכולה להתגבר על זה כשכול מה שאני עושה, מושווה למה שהיא עושה?
די!
בא לי לצרוח ולבעוט במשהו לעזאזל!
נמאס לי כבר!
את כול הפרסים היא מקבלת!
הצטיינות, חברתיות, הכול!
אני מתה….
פשוט… די.
לפעמים אני רוצה את כול זה.
לצרוח, לבכות, להרביץ ולבעוט, לצעוק עליה שהיא מעצבנת אותי!
ולפעמים…
אני פשוט רוצה להיות אני.
עם הדברים שאני חושבת, שיאהבו אותי בזכות מי שאני.
שאני לא אצטרך להשתנות, שגם אותי יאהבו.
שגם לי יקנו בלונים ביום ההולדת, שגם לי יביאו ארבע עוגות ולא אחת, שגם אני אקבל תשומת לב ולא רק היא.
אני רוצה להיות אני, אני לא רוצה להשתנות עבור אף אחד כדי להיות "אהובה יותר" מהכלום הזה שאני מקבלת מכולם.
אני רוצה להיות… פשוט אני.
תגובות (4)
רציתי להגיד לך שלפעמים אני כותבת ׳מושלם תמשיכי!׳ כי הרמה שלי יותר נמוכה משל הסופרת ולכן בעייני זה מושלם ואין לי ביקורת, ולפעמים אני פשוט לא אוהבת את הקטע או את הז׳אנר ואני לא מגיבה זה דבר אחד, דבר שני, בקטע הזה שכתבת את דיי קפצת מדבר לדבר והיה קשה לי לעקוב אחרייך, כאילו מהאתר הגעת בכלל למשיהי (?) שאת שונאת או מקנאה לא ממש הבנתי.. אני באמת רוצה שתסבירי לי בצורה יותר מסודרת ולא בקודים מה התכוונת בקטע, שיש אנשים שמקבלים יותר תשומת לב בלי להתאמץ? טוב אם זאת הכוונה אז בזה אני מסכימה איתך. בכל מקרה אני מקווה שתשימי לב לתגובה
אני בהחלט שמתי לב לתגובה, אבל כפי שאני נוהגת לומר, כול דבר בעתו.
קפצתי מדבר לדבר כי כך הרגשתי באותו הרגע.
כול הדברים עלו וצפו על פני המים החמים ופשוט התפרצתי.
זו הייתה יותר מעין פריקה.
אני פשוט כול כך כועסת על ילדה מסוימת וזה פשוט כול כך מסובך…
החיים מסובכים.
אני פשוט צריכה להפסיק לצפות שלמישהו יהיה אכפת ממני.
בעיקר באתר.
אוי נווו בדיוק היום דיברתי עם חברה שלי על כמה שיש לה הערכה עצמית נמוכה ועכשיו היא גם מדביקה את אחותה הקטנה בזה חחח תהיי אופטימית אל תחשבי על האתר הזה הרבה. אני החלטתי שעד שאני לא יכתוב סיפור יפה עם המון פרקים אני לא הולכת להעלות אותו כדי לא להתאכזב מכמות התגובות. אני מאמינה שם יהיה משהו מספיק יפה כל האתר יגיבו לך וגם יקראו לחברים שלהם. אני מעריכה את הכנות שלך ממש ואל תפסיקי לכתוב בגלל סיבות מפגרות