אני אוהבת לבכות
לבכות זה בריא, משחרר, זה מותר לבכות, אני אוהבת לבכות.
את צריכה להרגיש פעם אחת איך זה להיות ריקה לחלוטין ולא להצליח לבכות ולהתפרק.
אחר כך את תמצאי את עצמך מתחננת בפני העיניים שלך שיהיו קצת פחות יבשות, תעריכי כל דמעה שאי פעם טיפטפת החוצה.
תאמיני לי שאני אוהבת לבכות, למדתי להעריך את הדמעות כשהתפללתי אליהן שיצאו כבר החוצה מהחורים שלי בעיניים שיצאו שחורות, שישאירו אותי ריקה ותשושה.
אבל ריקה ותשושה מסוג קצת שונה.
קצת חמים, קצת מלוח, העיקר שיהיה קצת טעם.
הכל כלכך תפל, חסר משמעות, למה לעזאזל למה ?
למה שהכל יהיה כלכך אפל חסר צבע.
בוקר אפור לילה שחור.
ורק דבר אחד, נקי, שקוף, עדין כלכך.
אני אוהבת לבכות.
תגובות (3)
כמו כולנו, חייבים להתרוקן מידי פעם. חייבים להתפרק, חייבים לתת מקום לעוד דברים ועוד חוויות, ועוד אנשים, ועוד זכרונות ועוד ועוד ועוד…
מבינה את הסיטואציה, זו מין סיטואציה כזו שמרגישים שמישהו פשוט לחץ על מתג שכיבה לך את הרגשות. זה לא כיף, אבל אני אישית מעדיפה לא להרגיש כלום מאשר לבכות. לפעמים לבכות זה באמת משחרר, אבל לי אישית רק עצם ההבנה שאני אשכרה בוכה (ואני ממש לא בן אדם בכיין) רק גורמת להבנה שמשהו באמת לא בסדר, ואז אני בוכה עוד יותר. הקטע כתוב יפה, רואים שהוא בא ממקום עמוק.
אני כלכך יכולה להזדהות עם זה.. באמת שהבכי משחרר אותי, פיזית ונפשית. אם אני לא בוכה לתקופה ארוכה (חודש בערך.) אני באמת מרגישה שאני משתגעת. כאילו הגוף שלי מתחנן אליי לבכות, לשחרר ולהרגיע את המוח ואת הנפש שלי. נראה לי שזו כבר נהייתה סוג של התמכרות.