אמונה, מאמין ואמון – חלק 1

"מי יכול להסביר מהי אמונה?" שואלת המורה את הילדים בכיתה ג'. הם שלושים ואחד ילדים, שמונה עשרה בנים ושלוש עשר בנות. כולם בכיתה ג', ילדים קטנים.
כעשר ידיים עולות לאוויר הכיתה, בעוד שאר הכיתה מהרהרת בשאלה.
"כן מתן," אומרת המורה, ותלמיד כהה שיער ובהיר עור, עם עיניים כחולות עם זיק צוחק קם מכסאו. הוא מוריד את היד בהדרגה והולך לכיוון הלוח, להסביר.
"אמונה היא כשאתה מאמין במישהו." הוא אומר, והמורה מסמן לו שלא ילך למקומו.
"ומה זה מאמין?" היא שואלת ומחייכת. כולם אהבו את המורה ההיא, מיכל. מתן חושב כמה שניות לפני שהוא עונה.
"מאמין זה כשהוא חושב שכל מה שהבן אדם עושה זה נכון, ושכשהאדם מספר לו משהו הוא לא חושב שהוא משקר," מסביר מתן בקול פילוסופי, שגורם לרוב הילדים בכיתה להתפרץ לצחוק. המורה מרימה את ידה ומסמנת בה לשקט, בתנועה קלילה. הילדים מפסיקים לצרוח במהירות יחסית, חלקם מכסים את הפה בעזרת היד בשביל שלא ישמעו את הצחוק החנוק.
"מתן, שב בבקשה. מי עוד יודע מה זה אמונה?" שואלת המורה ומחפשת ידיים של ילדים שיוכלו לענות תשובה מעניינת. "אנה," היא פוסקת לבסוף.
תלמידה נמוכה וזעירה, עם עור בהיר וחלבי ושיער חום דליל קמה והולכת לכיוון הלוח, בהיסוס.
"טניה לתרגם לי?" היא שואלת את המורה בעברית משובשת. היא עולה חדשה מרוסיה – כולם יודעים. המורה מהנהת לאישור, ותלמידה ישראלית עם מראה ישראלי קמה מהכיסא.
"הכול יהיה בסדר," אומרת התלמידה ברוסית רהוטה ומהירה, ואנה מחייכת לכיוונה, רק מעט. היא מתחילה להסביר ברוסית זריזה, וטניה מתרגמת.
"אמונה זה כשאתה תולה את התקווה שלך באדם, כשאתה בוטח בו בכל אשר הוא יעשה," אומרת אנה, וטניה מתרגמת במדויק לעברית. המורה מתרשמת, מהנהנת בראשה.
"שבו בבקשה. מי עוד?" היא שואלת, ומיד מגיעים ללוח – לפי הזמנתה כמובן, תאומים. יונתן ומיכאל, תאומים והילדים הכי קטנים בכיתה.
"אמונה זה משורש א.מ.נ, כמו המילים מאמין ואמון. אמונה קשורה בדת, אם תוכלו להבין את מה שאני מתכוון," מתחיל יונתן, ומיכאל הוא זה שממשיך "- אמונה, אמון, מאמין, אלו מילים חשובות כמובן, אבל יש עוד מילה חשובה מהשורש הזה – אמן, הברכה שלה. למעשה, אמונה היא ברכה. אתם צריכים להאמין בדברים בשביל שחייכם יהיו מבוססים," מסיים מיכאל, ושניהם מתיישבים בלי לחכות לתגובה בכיסאותיהם.
צלצול ההפסקה נשמע, והתלמידים יוצאים מהכיתה במהירות.