אמא

לכולם יש אמא נכון?
אמא שהם מתים עליה ואוהבים אותה,אמא שאוהבת אותם ומחבקת אותם,אבל אני לא קיבלתי אמא.
אני קיבלתי אויבת.
מאז שאני קטנה הסתכלתי על אימהות אחרות שמחבקות את הילדים שלהם,מבלות איתם וקונות להם מתנות,מדברות ומחזקות,ורק אני מקנאת קצת.
מאז ומעולם האמא לכאורה שלי לא ידעה לגדל אותנו,ונתנה לנו לגדל את עצמנו,אחים שלי טיפלו בי ואני טיפלתי באחותי,מה שהאמא הזאת כן ידעה היא להרביץ ולהכות.
אחי ואני היינו חברים טובים עד שהיא באה ושברה את החברות הזאת.
היא הכתה את אחי ואני רצתי לבכות בפינה,רצתי להתחבא שלא תגיע גם אליי.
אני היחידהה בעולם שמאחלת לאמא שלה למות.
אין לי אמא יותר.
הרי אמא זו מישהי שמטפלת בך ואז עוזבת אותך לא?
אני מעדיפה שקית במבה שתהיה אמא שלי ולא את מה שקיבלתי.
ואני שונאת במבה.
אני מאחלת לכולכם שתהיה לכם אמא טובה,ושלא תקבלו אמא כמו שהייתה לי.
הרי אמא אמורה לחבק ולאהוב,ללטף,ולההקשיב,לעזור ולתמוך,ואני, אני קיבלתי אמא שעושה לי בעיות.
עברתי לגור אצל אבי,והיא הרסה את השם שלי בשקרים,
שהרבצתי לאחותי,ושאני גנבת ושאני נוראית,ושאבא שלי מכניס לי ולאחים שלי לראש לשנוא אותה בגלל הכסף שלו.
זו לא האמת.
אני לא מדברת עם הרבה מהשפחה בגללה,ועכשיו היא לוקחת לי את הדברים.
עם כל הרע שהיא עושה לי,כואב לה בלב עכשיו,כי היא רוצה לראות את הילדים שלה והם שונאים אותה ובורחים ממנה,כשרואים אותה ברחוב פשוט מתחילים לרוץ,חוסמים אותה בטלפון,ושונאים אותה שנאת דם.
אותה ואת אמא שלה.
גם היא לא הייתה משהו בסיפור הזה,אבל זה סיפור על אמא מרושעת ולא על סבתא מרושעת.
אני ילדה ללא אמא.
וזה יותר טוב לי ככה.
הילדה היחידה שטוב לה לי אמא שלה.