אם תבכה אני אבכה איתך

זה טוב שקשה לי לשמוע אנשים בוכים?
כל יום שעובר אני יותר ויותר רגיש, וכבר נמאס לשמוע את המשפט שזה לא טוב.
אפילו רק ברגע שאני מסתכל על מישהו שהוא לבד, קשה לי להסתכל על זה.
לשמוע שמישהו חותך או פוגע בעצמו, אני רוצה לרוץ אליו לעצור אותו ולעזור לו לצאת מזה.
אני מוכן לעשות הכול רק שלשני יהיה טוב, רק שלא לראות אותו עצוב.
זה הסיבה שאני עצוב כל הזמן?
אולי אני עצוב כי אף אחד לא אומר לי תודה?
אולי אני עצוב כי זה מה שרשום למעלה?

לא טוב לי להיות עם התכונה הזאת, כי כל המילים שאומרים לי הם נכנסות ללב והם פוגעות בי.
זה מרגיש שזרקו על הלב שלי זכוכית חדה והלכו, ואין לי ידיים כדי להוציא אותה, והכאב נשאר ולא מפסיק.
ככה זה אותו הרגשה כמו לראות מישהו עצוב או בודד.
כל חבר שהייתי מכיר והייתי שומע אותו בוכה דמעות היו עולות לי בעיניים.
אפילו ילדה מהכיתה שלי שהתחילה לבכות ניגבתי לה את הדמעות, ולא עזבתי אותה עד שהיא נרגעה.
רק ברגעים שאני הייתי בוכה, איש לא ישב לידי ולא הסתכל לראות מה קרה.
רק המשיך ללכת כאילו שהוא לא מכיר אותי.