אם לא היית בוכה לי בטלפון

בכית לי בטלפון אמרת לי בקול חנוק מדמעות "אבל התחברתי אלייך" ,בכינו ביחד, בשקט ,על הקו.
אחריי שיחה של שעה שבו הסברת לי על כל החיים שלך,שיחה של שעה של לפניי שאנחנו מסיימים את זה.
אומנם שבוע ,אבל שבוע של חיבור שלא הרגשתי זמן רב, אבל חיבור של נשמות אני אומרת.
נראלי שזה היה זה.
הגעתי למסקנה שכל הסיפור חיים שלך גדול עליי, שאני תיק בפניי עצמי שאין לי כוח לסחוב יותר תיקים בחיים שלי.
שבוע של חוסר קשר ,חשבתי עליך,חשבתי הרבה, ויצרתי איתך קשר, באומץ שלחתי לך הודעה והסכמת לנסות שוב.
היה מדהים כמו הדייט הראשון החיבור, הפשטות ,התקשורת והשיחות טובות,מבחינתי לא רציתי יותר מזה.
עבר שבועות דיברנו כל יום על דברים אישיים,שמעת את הצרות שלי,שמעת אותי בוכה ,ניחמת אותי ,דאגת לי ,שאלת לשלומי, אמרת שאתה כאן בשבילי, אמרת שאתה מתגעגע אליי.

עד השישי האחרון שנפרדת ממני אחריי הדייט האחרון ביום שני .
אמרת שאתה לא מרגיש אליי שום רגש ושזה מרגיש שזה מרגיש לך שזה הולך לכיוון הלא נכון בשבילך, ועוד בהודעה כמו לוזר.
אבל הרגשתי מההתחלה שמשהו בך לא 100 אחוז איתי.
ומהדייט האחרון שאתה פחות מתעניין, פחות מבטא ,פחות איתי ,אבל החלטתי להאמין לטענה ש"אתה עייף".

עד עכשיו הראש לא מבין ,חודש וחצי אבל עדיין לא מבינה מה קרה ?מה הסיבה ? האם זאת הסיבה?
למה לשחק אותה 4 ימים?.
יש לי הרבה שאלות אין לי שמץ ואני תשושה.
אבל זה הקטע שאני לא אדע את התשובות האמיתיות.

בין בכי והשאלות של "למה זה מגיע לי ?"
"למה קשה למצוא זוגיות?"
"מה דפוק ולא הולך?"
"יש גבר שאני יוכל לסמוך עליו?"
"יש גבר שהלב שלו לא יהיה שונה מהמעשים שלו?"

לבין התשובות "מגיע לי יותר"
"הוא לא ראוי לי"
"נפתרתי מהצרה הזאת"
"אל תתפשרי".

הכל עושה לי סלט בראש.
הוואטסאפ חסום.
אני עדיין פגועה ,מחכה לאיזשהי תקשורת ממך.
מבינה שאני צריכה להתרגל לדבר עם גבר חדש.
מבינה שזה החיים ואין פשוט תשובה,
תודה על השיעור, מקווה לא לאבד תקווה, ושתגיע בטוהר האהבה ש לה אני מחכה.