אלכוהול

אני מכורה להרגשה הזו, בה אני מעופפת בחלל, ללא פחד, ללא דאגות, בה אני סולחת לכולם, גם לחוטאים הגדולים ביותר. אני מכורה למצבי הנוכחי, ממש ברגעים אלו, כאשר אני כותבת קטע זה בראש מעל הקרקע, ובגרון עולות מגרנות של רד בול, אני אוהבת את העולם, הכל נראה טוב ותמים, הכל נראה שמח ומזמין. אני יכולה להריח את הריח שלו על אצבעותי, כל כך התגעגעתי לחיבוק שלו, אני מודה, הגיע הזמן להפסיק לחפש את החרא ולהתחיל להתעלל בו כפי שהייתי נוהגת פעם. והשקרים לא נראים כל כך רע עכשיו, והאמת, מה היא? אני לא זוכרת מה נכון ומה לא, מה בדמיוני ומה קיים. ואם אהבתי? אולי גם זה היה תחת השפעה. אני אוהבת, מעופפת בעולם שלי, הכל לא יציב וברגעים אלו זה דווקא מוצא חן בעיני, ללא שליטה, ידיים קלות ועיינים מתגלגלות. שירים ממלאים אותי ומנגינה טובה שלא תצא ממני, בבקשה. דעת קלה וכעס נמוג, אני הפסקתי לפחד, מכל חיה, מכל אדם. ולשניה, אני יכולה להאמין לך שתשלח הודעה, ולשניה אני יכולה להאמין לך שאתה רואה מול עיניך יותר משיכורה. מילים מוקלדות, נזרקות לעולם, ללא שובן אל הלשון, נאמרות ללא חשש, אולי ניצת עוד רגש חדש, ועוד צחקוק ועוד בדייה, חזרתי לאהוב אותך לשנייה, לבטוח בך כמו שפעם היה. לשחק בך כמו ילדה. אבל אלכוהול זה לא לילדים, מחר אתעורר ואגלה שאני בגירה.