אלירן שלי

הוא אמר לי "אז מה עוד שבוע תכתבי גם עליי שיר? אלירן שלי תקראי לו." בעוד שנינו שיכורים ומדברים על שטויות. שנינו שמחים וכל החברים שלנו מסביבנו ואף אחד לא שם לב לשום דבר כי גם כל השאר שיכורים. אנחנו עומדים ומתחבקים ומדברים כאילו אנחנו מכירים שנים, ובעצם היינו בסביבה אחד של השני במשך 6 שנים אך רק בשבוע האחרון ללימודים הכרנו. סיימנו את מלאכתנו, התרגשנו מאוד, כל האווירה מכניסה אדרנלין ואין לך מושג מה אתה עושה. לא חשבתי מעולם שאתחבר למישהו כמותו. הוא מחבורת ה"ערסים". הוא מחבורת האנשים שאני לא אוהבת, יש לו חברים שיפוטיים במיוחד. זה מפריע לי כי במהלך כל הסיטואציה גם קרה שהתנשקנו. וזו לא אני, בכלל לא. לנשק בן אדם שאת לא מכירה בכלל. ומה מסתבר? שכולם ראו אותנו ולא שמנו לב כי היינו שקועים אחד בשני. והחברים שלו עכשיו רצים ומספרים את זה. ולא שאכפת לי שידעו, הוא אחד מהאנשים הכי חמודים שהכרתי. אבל מה שכן- לפעמים אני מרגישה נחותה בגלל המעמדות החברתיים. העובדה שהוא מגיע ממעגל חברתי גבוה ואני מאחד נמוך יותר גורמת לי להרגיש רע, ושחבריו צוחקים עליו כי הוא נישק אותי. אני לא יודעת אם זה הוא או האלכוהול שגרמו לחצי השעה שלנו ביחד להיות כל כך כיפית וזורמת. אני יודעת על עצמי שבחיי לא הרגשתי כך מאלכוהול, ובטח שלא מבחור. קשה לי לפענח את עצמי כרגע, ואני לא בטוחה שממש בא לי לפענח את המקרה. אבל מה שכן, אני לא מתחרטת. הוא היה חמוד ואכפתי, דיבר יפה (דיבר שטויות יפות), וגם דאג להחזיק אותי על הרגליים. בינתיים חשבתי ותיארתי לעצמי שתי אופציות. א- הוא מדחיק הכל ולא רוצה ליזום שום קשר, ב- הוא בכלל לא זוכר. במידה ושתיהן יקרו, אני יודעת שלא אזום שום דבר ובינינו לא יווצר כלום. אך במידה ואולי יקרה הבלתי צפוי- ייתכן שיצא מזה משהו.