אלא הם חיי
החיים שלי לא קלים.
מכיתה א' סבלתי מהיתעללות פיזית ומילולית מצד אבי.
מכיתה ה' ההפרעות אכילה שלי חוזרות שוב ושוב רק בגלל פחד מטומטם בגלל הקאות.
כמו שאמרתי חיים לא קלים.
אבא שלי תמיד קראה לי "לא יוצלחת","זקנה","מכוערת" ואפילו "מטומטמת" ועוד מלא…..
בשלב מאוחר יותרזה הגיע לפיזי,הוא היה נותן לי סטירות וצועק עלי שאני מפגרת ושחבל שנולדתי….
השיא הגיע כאשר חברות שלי באו לבקר אותי והוא היה באמצע משחק פוקר מטומטם במחשב…
הוא הפסיד ולכן הוציא את הכעס עלי בכך שצעק שוב ושוב "מטומטמת" ואפילו החטיף לי סטירה.
זה כאב שאבא שלי קילל אותי וגרם לי להרגיש לא יוצלחת.
קרה לי כמה פעמים ששאלתי את עצמי למה נולדתי,למה אני לא מתתי בדרך טרגית כלשהי….במלא אני לא שווה כלום.
לא יפה,לא חכמה,לא מצחיקה,לא מוכשרת…
ובגיל 10 בערך התחילו לי ההפרעות אכילה…בקושי אכלתי או שיצאתי מהמיטה.
וכל פעם שמישהו רק הזכיר את המילה "קיא" התחלתי לבכות או לצרוח…תבינוהרעבתי את עצמי לא כדי להרזות אלא כי פחדתי להקיא [ אני יודעת זה מגעיל]…..
הייתי מטופלת על ידי פסיכיאטרים ופסיכולוגים והחלפתי לפחות חמש סוגי כדורים…
… כן פחד מטומטם אני יודעתאבל…אבל זה לא בשליטתי…..
בתקופה הזאת הרגשתי איך אני נחלשת ויותר ויותר גם פיזית וגם נפשית….והוא עדיין המשיך לקרוא לי בשמות…
ועכשיו אני בת 14 וחצי ויותר משנתיים לא דיברתי איתו….
הרבה שואלים למה ?ואיך אני יכולה להגיד שאני שונאת אותו?אז התשובה….שפשוט קשה לי לסלוח למישהו שהרס את חיי….שגרם לי להרגיש כמו זבל לא יוצלח….אני עדיין חושבת אבל החברות שלי עוזרות לי :]
ההפרעת אכילה חוזרת מידי שנה ובוא נגיד שיצאתי ממנה לא מזמן….
אני מקווה שהחיים שלי היו טובים יותר…
תגובות (7)
O:
באלי לחבק אותך עכשיו… בטח ממש קשה לך :(
רק שתדעי?, כשאבא שלי פעם אחת התפוצץ עליי.. רציתי למות, והיה לי מזל שאימא הייתה לצידי.
אם לא.. לא הייתי כותבת לך עכשיו..
תשארי חזקה
אומייגד
אני בוכה כאן
וגמלי היו הפרעות אכילה
ופחד להקיא
זאת לא בושה בכלל
ואני חייבת לדבר איתך אבל לא כאן זה יותר מידי אישי אז יש לך פייס ?
אוייייי מסכנונת שלי:(
כ"כ מזדהה אותך שאת לא מבינה
גם אצלי כמעט אותו סיפור
רק שאני לא מדברת איתו בערך 11 שנים:) וסבבה לי עם זה יש אנשים שלא מגיע להם אותי או אותך שיתבשל במיץ של עצמו לבד…. שיחשוב על מה שהוא עשה ועושה לפי דעתי את לא צריכה לשים אליו לב
האדם המנוול שקורה לעצמו אבא שלי יכול למות במוות הכי אכזרי שרק יש ואני יעשה מסיבה בהלוויה שלו אני פשוט לא יכולה לסבול אותו
רק חושבת עליו ויש לי בחילה
וגם לי הכי אומרים את זה כאילו איך אפשר לשנוא אותו? לא לדבר איתו זה הרי אבא שלך
לפי דעתי להביא ילד לעולם ולזרוק אותו לעזאזל או לעשות לו דברים איומים לא הופך אותו לאבא של הילד רק המעשים הטובים והאכפתיות שלו לילד…
יש אנשים שלא ראויים להיות בני אדם וכל שכן הורים….
והפרעות אכילה לכולם יש במוקדם או במאוחר
אחרי שאמא שלי נפטרה ירדתי כמעט 20 קילו אבל אחרי זה מרוב דיכאון העליתי הכל ועד עכשיו זה משחק לי פעם רעב פעם סתם כלום בלי תחושה מה לעשות…
החיים חרא-]וזה הדבר הכי ברור שיש!!!!!!!!
זה באמת די קשה ועוד יותר שיועצת ופסיכולגית בית ספר שואלות מה קרה או השלמנו
ולוחוצות על העיניין…
הם חושבים שהם יודעים מה טוב בשבילך. לפעמים מזווית ראייה חיצונית נראה כאילו קל כל כך להשלים ולשכוח, אבל בסופו של דבר, האדם שחווה את כל זה הוא זה שמחליט.
ההחלטה נתונה בידייך. את יכולה להסתכל על העבר ולחשוב כמה חבל שהחיים שלך לא נראו אחרת. מצד שני, את יכולה להשלים עם העובדה שהעבר עבר ושאת ממשיכה הלאה מכאן. את יכולה לקחת את מה שעברת, לקבל אותו ולהחליט שיותר זה לא יקרה. שמעכשיו את שולטת בחיים שלך ואת בוחרת איך הם ייראו.
הבחירה בידייך.
הוא גם אמר שהוא השתנה מאז שההורים שלי נפרדו והוא רוצה שאני יסלח לו…אבל פשוט אני לא מצלחיה…אני כל הזמן שומעת את המילים המדעילות האלה שהיה אומר לי מתנגנות בראשי…
בנתיים מכריחים אותי אבל אני פשוט מתעלמת
ותאמת מאז שאני לא בקשר איתו השמחת חיים שלי קצת חזרה ^_^
את לא צריכה להרגיש רע בגלל מישו מגעיל תהיי שמחה אני כמה שכואב לי וכמה שרע לי ברור שיש רגעים של עצב או כעס או כאב אבל זה עובר אף אחד לא יעצור בשבילך את החיים הם ממשיכים כפי שהם רוצים מי שנשאר תקוע זה את
מחוץ לכלכ ה ר ג ע י ם האלו את צריכה לשים פס על כולם להגיד אני חזקה אני שמחה אני צריכה ילדים משפחה חיים מאושרים ותהיי שמחה…כי להיות עצוב מזיק רק לך לאחרים לא אכפת בסוף מי שנדפק זה רק את וחבל…….