אכזבה או גועל?
12 דקות לשבע בבוקר,
חם לי למרות כל הקור בינינו.
אני מדליקה עוד סיגריה,
ואתה מסתכל עליי בפרצוף הנגעל הרגיל שלך.
"אולי תפסיק?" אני לוחשת,
"להפסיק עם מה?" אתה עונה לי בשאלה למרות שאתה יודע.
"עם המבט הנגעל הזה, כאילו שלא הכרת אותי מעשנת." אני עונה ברגיזות.
"אני לא נגעל, אני מתאכזב."
"ממה? מהעישון שלי? אל תהיה צבוע" עניתי ולקחתי שכטה חזקה, כבר מעצבים.
"אני מאוכזב מעצמי, שעזבתי אותך שהיית צריכה אותי, שהסכמת להיגמל בשבילי ועזבתי, אני יודע כמה קשה לך" ענית וראיתי בעיניך ניצוצות של עצב.
"היה לי, היה לי קשה, לא יכולתי לנשום באמצע הלילה בגלל חלומות עלייך, לא יכולתי לחשוב עלייך, לא יכולתי לשמוע את השם שלך, אבל עכשיו, עכשיו לא קשה לי. היה לי קשה. " העצב וההתגברות נשמעו בקולי.
"אני מצטער " לחשת לי בכנות.
"אני לא" לקחתי שכטה אחרונה, כיביתי את הסיגריה, קמתי, והלכתי.
הלכתי הביתה, הביתה ולפרק חדש.
תגובות (0)