איש הפח
ניסיתי לפתוח את הלב, הרגשנו שעבר זמן מה מאז שדיברנו, ולאחרונה הוא מתנהג כמו ילד שיצא משליטה.
ראשית, פניתי אליו בנימוס, כמאמר הפתגם הקשבתי לרחשי ליבי. לא מצאנו שפה משותפת. הוא לא הבין את המגבלות, את המציאות המורכבת ואת המוסכמות החברתיות. הוא צעק עלי ללכת עם הלב. רומנטיקן שכמוהו.
הכרזתי על הניסיון ככישלון.
רציתי את השלווה חזרה.
החלטתי לתקוף מזווית שונה, הלב חולה! לכן הוא צריך רופא.
ארזתי את סט הכלים שלי: הגיון, קור רוח, נחישות ואומץ, והלכתי לתקן את הלב.
בתחילה הממזר התנגד, חשב שהוא חלק ממני, אבל לאט לאט סגרנו עליו.
היגיון אחז בו בחוזקה בזמן שקור רוח ונחישות ניסו לשתק אותו.
לב כמעט נשבר במהלך הלחימה, הרגשתי שהוא לוקח אותי איתו. אז נשכבתי על גבי והנחתי לו לדמוע בתסכול דרך עייני.
לאט לאט נרגענו שנינו.
עכשיו אנחנו עובדים על הכרות מחודשת הפעם באמצעות סבלנות והבנה. הם קצת פחות פנויים לכל המלחמה הזו, אבל כולי תקווה.
תגובות (7)
אתה לא יודע איזה אושר זה לקרוא סיפור חדש שלך!
אם להיות כנה, לא חשבתי שתחזור לפרסם פה סיפורים אחרי כל-כך הרבה זמן של שקט… במקרה נכנסתי לראות אם יש חדש והופתעתי לטובה [;
אז, כרגיל, אתה כותב מדהים! השפה, הרמה, ההאנשה, ה… הכל! כל הסיפור הזה מושלם בעיניי!
אני אהבתי.
מקווה שאזכה לקרוא עוד מפרי עטך,
קלייר
אני שמח שעוד נותרו כאן קוראים שבודקים אותי :)
כנראה שעשיתי עבודה טובה בסיפורים הקודמים… יש עוד כמה דברים. אבל לא בטוח שהם שווים פרסום…
שמח שאהבת!
מה? למה לא שווים פרסום? אם אני קוראת- אני די בטוחה שהם כן [;
כיף לראות שלא פרשת לחלוטין כמו כותבים אחרים שהיו כאן…
נתראה בסיפור הבא,
קלייר
smoke- קודם כל אציין שקראתי את הקטע פעמיים כי לקח לי זמן לקלוט מה אני קוראת. וקח את זה כמחמאה כי זה אומר שהוא שנון
לבושתי אני מתעצלת לכתוב ביקורת ראויה ומעמיקה אז רק אומר שהמלחמה מוכרת והקטע קצר אבל בהחלט קולע!
נהניתי
לא בדיוק משפר, אבל מספק :-)
האמת שזה היה קטע משחרר, בקטע הטוב.
תודה!
וואו!
רציני- אין לי מילים…
אמרו כבר הכל, לכן רק אוסיף: אהבתי!!!
אני רואה מגמה, אבל לא יודע אם זו מגמה של הכותב (אני בגוף שלישי) שכותב על הלב שלי או שאלו הסיפורים שמדברים לליבך… מקווה שאת בחורה יותר שלמה מהסיפורים המיוסרים הללו :)
זה מדהים לקרוא סיפור (בתגובה הקודמת) אחרי כשהוא כבר נשכח מהלב. טנקס.