איפשהו לידי

הי אביה.
קראתי את הסיפור שלך אהבה וסמים אחרים והייתי חייבת לכתוב לך שזה הסיפור בהמשכים הכי מדהים שקראתי. נשאבתי לתוך הסיפור הזה ופשוט לא יכולתי להפסיק לקרוא. התאהבתי בדמויות, בכתיבה שלך, והסיפור שלך אפילו הפך להיות חלק מחיי האישיים.
אני לא אחפור ורק אגיד לך
שאני מתחננת בפנייך ומבקשת בכל לשון של בקשה שתסיימי את הסיפור כראוי.
אני ממש לא מתכוונת למילותיי בזעף, אלא בכבוד והערכה. אני חושבת שאת כותבת ענקית ומדהימה. ואני רק מנסה לשכנע אותך להמשיך את הסיפור רק עוד קצת מכמה סיבות:
אין שום דבר רע בלברוח לכתיבה כשהמציאות קשה לך. להפך, לדעתי כתיבה יכולה לרפא ולעזור לנפש, מניסיון.
כל הקוראות ההדוקות שלך שאוהבות אותך ואת הכתיבה שלך, ככה תאכזבי אותם. וכן, קראתי את ה"סוף דבר" ובהיתי במסך עם דמעות בעיניים. הרגשתי שתקעו בליבי סכין חדה. ואני יודעת שאולי זה נישמע מוגזם אבל זו האמת. סמכתי עלייך…. ושוב זה לא בא ממקום של כעם חס וחלילה, זה רק מתוך שכנוע.
אנא ממך, למען כ-ל הקוראות הרבות שלך, הקדישי מזמנך מעט ותני לנו סוף כדי לסגור מעגל ולהשלים את החסר.
גם אם תסרבי לי, לא נורא… אין לי יותר מידי ציפיות… אבל אם בכל זאת תחליטי לסיים את הלא גמור אני אהיה יותר ממאושרת.
אוהבת

קודם כל תודה רבה ♥
כמעט שהתחלתי לכתוב…ובזה לא לאכזב את הקוראות שלי, והייתי זקוקה ברגע של חולשה כזה לקרוא למה הפסקתי בכלל.
אני יכולה לכתוב המשך, אבל בכך אני אכזב את עצמי…מצטערת.