אין שם. תמציאו לבד.
האור שם בקצה
והוא ממשיך להתרחק
והפחד החונק
וכאב הגואל
והלב שרק גוסס.
והעשן שבריאות
לא מפריע לי לנשום
רק נותן לי לראות
שעדיף למות ככה מאשר
מדקירה ברחובות
או מאחד שדורש מכות.
לא רוצה לאבד תזיכרון
כמו סבתא שלי
שכבר נכנסה לדיכאון
ואני לא רוצה את זה בחיים שלי.
אז אני מנסה ליצור רגעים
אפילו אם זה לא מרגיש נעים
ואני מתרגלת בקלות
להילחם לבד בסיוט.
תגובות (2)
כשיש יצירות כאלה, רואים שגם על הכותב עבר משהו, לא סתם יצירה אקראית שבמקרה הייתה עצובה ויפה.
את\ה לא צריכים או רוצים לרצות מישהו באתר ולפי הכותרת את\ה עייפים.
היצירה יפה כי היא מביאה רגש טהור, תקנו אותי אם אני טועה.
בהצלחה בהמשך,
המעודדת.
אני באמת עייפה.
ותודה.