אין לך מושג

״יש היסטוריה עכשיו,״ אמרה לולה, קצת בחוסר-סבלנות, ולקחה את הספרים מהשולחן שלה.
יצאנו מהכיתה והתקדמנו אל הגלריה, שם בדרך כלל התקיים שיעור היסטוריה עם המורה המרשעת שלי, ציפי. היא די שמנה ויש לה קול של פעמון שבור, אבל היא די בסדר לפעמים. אם בשבילכם ״לפעמים״ זה אף פעם.
התיישבתי על ספסל האבן, מול הגלריה. אני, לולה, שירה, אופיר ומור התחלנו לדבר על מה כדאי לשחק, כדור-עף או ביצים. נו, המשחק הזה עם כדור הטניס, שצריך לזרוק ושיעבור מתחתינו.
״כדור-עף זה הרבה יותר כיף,״ אמרתי.
״ברור שזה יותר כיף לך, כי את טובה בזה,״ אמרה מור בזעם.
״היי, אני יותר טובה ממנה!״ אמרה שירה. רציתי להעיף לה סטירה, כרגיל. אני מתעצבנת בקלות.
״לא נכון!״
התחלנו להתווכח כמה דקות, והשיחה שבה למסלול הרגיל שלה על כל מיני ילדים בבית ספר.
״ציפי לא הייתה אמורה להגיע כבר?״ שאלתי, זוקפת גבותיי.
״האמת שכן,״ אמרה לולה. ״מה השעה, אופיר?״
״שמונה ורבע.״
״והיא עוד אומרת שאנחנו מאחרים!״ הצטרפה עמית לשיחה.
״הנה היא באה,״ אומרת מור ומצביעה על חדר-המורים, שם היה ניתן לראות את גופה הקשה-לפספוס של ציפי.
״היית חייבת להרוס?״ צחקתי קלות וחייכתי אליה.
ציפי הגיעה לאיזור שלנו. ״תיכנסו לגלריה,״ אמרה בקול המעצבן שלה.
נכנסתי לגלריה ביחד עם לולה ומור, שיושבות איתי בשולחן. הנחנו את הציוד שלנו והוצאנו עטים.
״השעמום מתחיל,״ לחש אופיר.

הצלצול נשמע. ״שיעורי-בית: כתבו קטע קצר על אלכסנדר הגדול, להגשה אחרי פסח.״
רשמתי את השיעורים מהר ביומן, אבל לא מהר מספיק. החברים שלי כבר יצאו והלכו לשחק. ״אנחנו רק מחלקים קבוצות,״ אמרה שירה. ״תבואי עוד מעט?״ הנהנתי והיא הלכה.
כעת נותרנו אני וציפי היחידות בכיתה. סידרתי את העטים שלי בקלמר והכנסתי אותו לתיק.
״צאי, אורי,״ אמרה ציפי.
יצאתי במהירות מהכיתה. לא הבנתי למה דווקא עכשיו היא רוצה שאצא?
המשכתי לסדר את הדברים שלי ליד הדלת.
שמעתי מהגלריה צלצול של פלאפון, ואת קולה של ציפי. ״כן, שלום, בסדר..״ שמעתי אותה ממלמלת. ״לא-אל תתווכח איתי אפילו! אין לך מושג כמה קשה זה להיות- נדבר בבית!״
הקול הפסיק לצעוק, ואני אפילו לא שמתי לב שסיימתי לסדר את העטים מזמן. שמתי את התיק על כתפיי במהירות וברחתי משם.