אין לי שם לזה. תמודדו
"היי!, הכל יהיה טוב" אני אומר לה לאחר שהיא מספרת לי את סיפורה הקשה.
"קל לומר, קשה להאמין" היא עונה. קולה מתריס מעט וקשה, אך לאחר רגע נשבר "דיי, קשה לי. אני לא מסוגלת יותר, כל האנשים שסמכתי עליהם תקעו לי סכין בגב. אני צריכה שיעזרו לי להתמודד עם זה, אני לא יכולה לבד…"
עכשיו היא כבר בוכה ואני לא יודע מה לעשות.
לחבק אותה איני יכול, איך מנחמים דרך הטלפון?
"את תצליחי להתמודד עם זה לבד ואני כאן לתמיכה" יצא לי קצת צולע אבל היא מתעודדת.
היא אינה קלה להשפעה, אך היא מתנחמת מהר מחפשת את המקום שיכול לעזור לה ואני צריך לקוות שהיא תשמור על עצמה.
הנשימות שלה מתחילות להתייצב ושנינו שותקים ומקשיבים מודעים לכך שהרגע קצר, ואכן הוא מגיע מהר משחשבתי ונשימותיה נעשות שטוחות שוב, איני יודע אם היא חולה או משהו כזה. כי הנשימות האלה לא נשמעות בסדר. אני חייב להציל אותה, חייב לשמוע אותה שוב צוחקת.
"רוצה לשמוע בדיחת קרש?" אני שואל יש לי אחת והיא דיי בסדר.
"כן, אבל תביא אחת כזאת טובה…" היא אומרת לי קצת מהססת.
"דיקט" אני אומר ותוך רגע היא פורצת בצחוק משחרר שמדביק גם אותי, אך מהר מאוד היא מרצינה.
"הכל בסדר?" אני שואל מודאג והיא שותקת לכמה שניות שנדמות לי כנצח.
"יהיה בסדר" היא אומרת בשקט כמעט בלחש, ממאנת להאמין.
"קל לומר, קשה להאמין" אני חוזר על המשפט שהיא עצמה אמרה לי ואני מוכן להשבע שיש חיוך קלוש על פניה.
תגובות (3)
שבת שלום! קל לומר וקל להאמין.. הרי מה כבר ישתבש? זו תהייה אותה שבת כמו כל האחרות – שבת מנוחה ושלווה (:
סך הכל נחמד מאוד, היו קצת חיסורים לטעמי בסימני הפיסוק אבל חוץ מזה יפה. היה איזה קטע אחד שממש אהבתי ואני מצטטת: " – "יהיה בסדר" היא אומרת בשקט כמעט בלחש, ממאנת להאמין. "קל לומר, קשה להאמין" אני חוזר על המשפט שהיא עצמה אמרה לי ואני מוכן להישבע שיש חיוך קלוש על פניה – "
תודה, שמחה שאהבת האמת שגם אני חולה על בחלק הזה ;)