אילת-3

הוא מביט בה במבט מלא משמעות ועם זאת חסר תוכן.
"הלוואי שהייתי מצליח לאהוב אותך."
היא נעשה בו מבט תמה. "אתה לא אוהב אותי?"
הוא מסיט ממנה את מבטו.
"את לא רוצה ממני כלום, נכון? אז לכי."
"מה…?"
"לכי. קדימה."
היא הליטה על פניה בידיה ונכנעה למילותיו. "לא התכוונתי …"
"אני יודע ברבי. בואי הנה. "
שוב היא שונאת את עצמה על המשיכה הטיפשית שלה אליו. שוב הוא מפתה אותה במילים ריקות. שוב היא מתמסרת אליו כאילו הייתה רכושו.
"אני אוהב אותך בובה יפה." הוא נושק למצחה ומניח לה להירדם בזרועותיו.
בחלומה היא רואה זאב שלועס גופת אדם ובוהה בה ברעבתנות. "את הבאה בתור." הוא לחש לה בלי להניע את שפתיו השעירות. שיניו נוטפות דם ואיברים.
היא קמה מיוזעת והציצה בשעון היד של יוני ששכב לציד חסר תנועה בעיניים פקוחות לרווחה. היא יכלה להישבע שהוא אפילו לא מצמץ.
"יוני… יוני!" היא העירה אותו. הוא לא זז. המשיך לבהות בתקרת האוהל וחייך לעצמו.
"בובה…" הוא מלמל.
"יוני. תודה לאל. אתה חי?"
"בקושי."
"אתה מרגיש שזה קורה לך שוב?"
"כן…"
"אני אלך לקרוא למישהו שיעזור לך."
"לא לא… תישארי איתי בובה יפה שכמותך. אל תלכי"
"אבל.."
"לא אבל." הוא פקד בתקיפות. "אני אהיה בסדר. רק… תישארי. " הוא הניח את ראשו בחיקה , מחכך את שיערו המדגדג בחזה שלה ועוצם את עיניו.
"אל תיעלם לי…" היא אמרה. לא בבכי. לא בצער. כאילו שמנתה עכשיו רשימת מכולת- "אל תיעלם לי."
והוא לא נעלם.